תוכן

מחלוקת תורה שבעל פה
מב' טעמים הצניעו ענין לימוד הקבלה: הא' מטעם שנתרבו חכמות חיצוניות בקירוב להחורבן, וטבע החכמה אשר עושית האדם לעז נפש והתרחבות, מתוך שמתפתח בו החוש אשר כל גופי האנשים אחת המה, ויכול להעריך לחבירו ולבקר. ולפיכך פסקו אנשי אמונה, כי טבע האדם שלא ירצה להאמין דבר מה שאי אפשר להשיגו בעצמו, זולת מתוך התחייבות גמור ממשי גופני, ומתוך שחז"ל הסתירו את תורה שבעל פה, נתרבו בעלי העזה וכפרו בה לגמרי.

הקבלה לא נתפתחה
ועל כן שראו התפרצות העולם, אמרו שיותר טוב ... ההמון ולגלות להם הבעל-פה כדבר שבכתב, כדי שלא יקנאו את החכמים ולא ימרדו בהתורה ומצות, כי אין לך קנאה יותר גדולה מדבר ההסתר.

לא גילו החכמה אלא לחד בדרא אב בית דין
אלא טעם שני הוא, מתוך שהתחיל להתפשט הנצרות, ומתוך שרצו להרבות לקוחות, לכן פיטרו את המעשיות שבתורה. אולם נשארו בלי כל, והיו מחפשים במדרשות את ענין פנימיות התורה כדי שיוכלו להעריך תורה שכליית מדעית, ועל כן נתקבצו החכמים והצניעו אותה לגמרי, אפילו שהיה כדאי לה, כמו שאמרו (חגיגה יג, א) "אין מגלין אלא לאב בית דין", ונודע שלא היה יותר אלא חד בדרא, כמו ששונה במשנה אבות.