תוכן

הנה בטרם ביאתי לבאר תולדות חכמת הקבלה והשתלשלותה, הייתי צריך לבאר מהותה של הקבלה מהו, כי אין ענין לדבר על תולדות דבר מה, בטרם שנדע מדת מה בצורת המדובר עצמו. ולפי דעתי, מועטים המה בדורינו זה מי שידע את מהותה של חכמה זו. עם כל זה, מתוך שראיתי סופרים רבים מסופרי דורינו עוסקים בדבר זה, הגם שאינם יודעין במהותה ולא כלום. ע"כ גם אנכי אתחיל מקודם בתולדות השתלשלות חכמת הקבלה, ואחרי זה אבאר מהותה עצמה.
הנה ספר הראשון שיש לנו בחכמה זו, הוא ספר יצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו ע"ה, וכן נדפס על השער של הספר. אולם רוב המחברים מיחסים אותו להתנא רבי עקיבא, וכן הדעת נוטה, כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתורה שבעל פה. ועל כן כמעט שאין לנו שום ספר חוץ מספרי תנ"ך שיהיה מזמן מוקדם לדורו של רבי עקיבא, מטעם האיסור הנודע אשר 'דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב' (גיטין ס, ב). רק אחר החורבן בית המקדש והתפזרות האומה מארצה, היו יראים שלא תשתכח תורה מישראל, והתירו הכתיבה מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט, קכו).
ואז החלו תלמידי רבי עקיבא לכתוב את כל התורה שבעל פה שהיתה שגורה בפיהם, וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע מיוחד, כי רבי מאיר סידר המשניות, ורבי יהודה סידר התוספתות וכו' (סנהדרין פו, א), ורבי שמעון סידר את חכמת הקבלה שהיתה שגורה בפיהם, ועשה ספר הזהר והתיקונים. באופן, אשר כמו המשניות הוא סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושין של כל הדורות עד דורו של רבי מאיר, ועם כל זה נכתבה בסתמא על שם רבי מאיר, כמו שאמרו ז"ל "סתם משנה רבי מאיר". כן הזוהר הוא סידור וקיבוץ מן חכמת הקבלה מכל הראשונים שקדמוהו לרבי שמעון בר יוחאי, ונכתבו בסתם על שמו של רשב"י, להיותו המסדרם, וכמובן שיש גם כן חידושים מעצמו.
אולם תלמידי רבי עקיבא לא עשו חתימה על ספריהם שלא יוסיפו בהם, כי אדרבא, הם עשו התחלה בחיבוריהם בכדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לברר וללבן ולחדש ולהמשיך הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהם, דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו עוסקים בתורה בעל פה, שהאחרונים בררו ולבנו, ולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם, והוסיפו על הראשונים, ומשום זה אתה מוצא בהמשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים שחיו אחר זמן רבי מאיר.
ונמשך הדבר עד דורו של רבינו יהודה הנשיא שנקרא רבינו הקדוש, ומצא שהדורות מתמעטים ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים, ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים שלא יסתרו דברי הראשונים. לפיכך קם ועשה חתימת המשנה, ומאז ואילך לא הותר למי שהוא להוסיף דבר בהמשניות, ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהם.
אולם על הזוהר לא נעשה שום חתימה, והוא מטעם שנידון לגניזה, ולא היה מצוי לגמרי בין ההמון, רק בחדרי חדרים אצל ראשי הדורות, ולפיכך נשאר החיבור ... וכל אחד ואחד מראשי הדורות הלך והוסיף בו כפי חפצו, ונמשך הדבר עד זמן של רבנן סבוראי.
(רבינו לא השלים כתיבת המאמר)