תוכן

בטרם שאתחיל לדבר, אתן לכם דוגמה אחת, דהיינו ש'לית השגה תפיסא ביה כלל' (ע"פ זוהר יתרו אות קפה; הקדמת תיקוני זוהר יז, א) הן בקיום והן בשלילה.
ואע"פ שאינני מדבר כאן מענין הפילוסופיה, עכ"ז מצאתי לנחוץ ליתן את הדוגמא הזאת, משום שאני רואה ומוצא אשר כל ההשכלות שבהחבורים שלפנינו מעורבים עם הטעויות ושיבושים הנובעים מהטפשות הזה, אשר נדמה להם להמחברים שיש להם איזה הבנה בו יתברך או בקיום, שהוא טפשות ודאי, אלא אפילו בשלילה הוא גם כן טפשות כמו הקיום, כי גם השלילה הוא תפישא והבנה כמו הקיום, על דרך שאתה יודע שהעגול אין לו קצוות, וא"כ אתה יודע אותו על בוריו, וכן כשתאמר שהוא ית' מושלל מאיזה צורה גשמית, א"כ אתה מגשימו ח"ו בידיעתך שאתה יודע אותו על אופן זה, והבן מאד.
וע"כ אני אומר שהעולם מתחלקים על חכמים וטפשים, החכמים הם היודעים להזהר שלא ליתן שום צורה ח"ו, והכסילים המה הנותנים איזה צורה או של קיום או שלילה, ששניהם שוים כאמור.
אלא כיון שאנו קרובים לגשמיות, ע"כ אנו מחויבים לדבר תמיד מחלק השלילה, משום שהטבע מושך אותנו לקיים איזה תמונה גשמית של זמן ומקום ח"ו בו יתברך, וע"כ אנו כופלים את זה תמיד, אע"פ שאיננו משיגים אפילו השלילה על בוריו, ודו"ק.
ובזה חטאה הפילוסופיה חטא גדול, כי היא מחייבת צורת השלילה בחיוב גמור – וכבר ידעת שהוא גשמיות גמור כנ"ל.
אלא באמת אנו מחויבים ומוכרחים לדבר ולהבין הכל בדרך השלילה, כי כן מחייב אותנו השכל הפשוט, ועכ"ז בל להחליט כן בחיוב. בדומה לאדם המהלך באפילה, עכ"ז צריך להחזיק עיניו פתוחות, אע"פ שאינו מסתייע מראייתם כלום, ואינו סומך על הראיה בהחלט, אלא שממשש הקיר.
וזה הטעות של הפילוסופים החיצונים לומר שהוא ית' מלובש בכל גשם ואינו נמצא מחוצה להם ח"ו, כי הבינו אותו ית' שאינו תופס מקום וזמן דהיינו שלילה גמורה, ואח"כ הבינו דכל שאין לו מקום וזמן אין לו זכות קיום, ומתוך זה קבעו דוקטרינה (-השקפה שיטתית) שהוא ית' אינו נמצא מחוץ להגשמיים ח"ו, הרי שטעו דוקא בחלק השלילה.
וכן יש שהבינו שנמצא דוקא מחוץ להגשמיים ואינו מלובש בתוכם כלל, ועי"ז הכחישו הנבואה וההשגחה ח"ו, הרי שטעו בחלק השלילה.

הפכיות
ובכל הנ"ל תבין שאי אפשר למי להחכים אם לא יתלמד מתחילה שיוכל להחזיק בשכלו ב' הפכים בנושא אחד בנוגע אליו ית', דהיינו להבינו בתכלית השלילה מכל מקרה גשמי ולהגות בפעולותיו כן, ועכ"ז יבין אותו השלילה שאינה כל מוחלטת ומחויבת.
ותדע שההפכיות הוא מושלל מהשגה, וע"כ אנו אומרים שלית השגה וכו', משא"כ הנמנע לגמרי מהשגה אין לנו אפילו תביעה על זה ואיך תאמר דלית השגה תפיסא ביה, כי טבע הוא שאין לנו תביעה לנמנעות כמו שאין אדם חושק בבת המלך.