תוכן

מחוייב המציאות
מחוייב המציאות הוא בהכרח ממשי ישות, ואע"פ שאין מחשבה תפיסא בו כלל, מכל מקום ממעשיו הכרנוהו שהוא מחוייב המציאות, דהיינו ממשות ישות עומד בפני עצמו מחוץ לכל המציאות ונבדל מהם.
אין מחשבה תפיסא בו
וענין זה הוא הכרה פשוטה ותודעה בלתי אמצעית, ואין כאן שתי דעות. ואם יש מה להתוכח, הוא בבחינות ההם שהם נוספות על השגה הישרה של מחוייב המציאות, דהיינו אם יש לו תודעה והכרה או לא כשיטת בעלי הטבע, ואם הוא משגיח או לא, וכדומה, שכל אלו אינם באים לנו בהכרה פשוטה, ועליהם נאמר (זוהר יתרו אות קפה; הקדמת תיקוני זוהר יז, א) 'אין מחשבה תפיסא בו כלל'.
יש תפיסא בבחינה מעשית
אולם מתוך הכלל שממעשיו הכרנוהו, שממנו באנו לידי הכרה לבחינת מחויב המציאות, הנה ממש עם אותו הדרך אפשר להשיג גם השגחתו לכל בחינותיה, דהיינו בהשגת המעשים המטרתיים שחשב בעדינו. כמו שאנו רואים קופה גל גדול של חול ועצים ואבנים, שבלי ספק המאסף אותם לא טרח בזה אלא לתכלית, ואין אנו יודעים תכליתו, אולם בשעה שראינו את הבית שבנה עמהם, דהיינו המטרה והסוף מעשה, כבר אנו משיגים התחייבות של כל הפרטים הקטנים עם הגדולים וכל קשריהם בדרך גורם ונמשך אשר פעל עמהם ולא זולת.
אבי"ע - מחשבות מטרתית
הרי כל השגות האלקות אינה אלא השגות חלקי המטרה, שבעשיה לא נראה שום מטרה, ובעולם היצירה יהיה כל החומריים שבהמציאות רק מטרתיים בלבד, וע"כ המשיגם משיג חלק מסוים מן השגחה, ובבריאה מגולה חלק מטרה יותר כוללת, ובאצילות מתגלה כל השלימות של המטרה. באופן שהמטרה מתחלקת על ג' חלקים אב"י, והמעשה בעצמה בעשיה, וסוף המעשה בכללה לגמרי הוא באצילות, וחלק ממנה בבריאה, וחלק יותר קטן ביצירה.

חומר וצורה רוחני
אפילו המטריאליסטים הקיצונים יודו שיש כאן מכונה וסחורות שהם הגילויים של המכונה, שבנידון שלנו, נקראת המכונה גוף, והסחורות שמוציא בשם טעמי החיים. ובהכרח שיש כאן ב' מהותים ממשיים, דהיינו מהות מעסע הנתפש בחושים, ומהות מעסע שנתפש רק בדמיון לחומר וצורה, משא"כ התחושה מערבבת החומר וצורה לאחת, כלומר, שחוש אחד אינו יכול להשיג חומר עם צורה בהרחבה כמו כל ה' חושים ביחד, כי טעמי החיים נתפשים תמיד רק בחוש אחד, חוש המישוש או חוש הטעם או חוש הריח או השמע או הראיה, בלי שום עזר מחוש אחר, כי הראיה והשמיעה והריח לא יתערבו כלום בעצם חוש הטעם שאני טועם בהבשר או בדבר מר, וכן חוש הטעם והמראה והריח לא יתחברו במשהו בחוש השמע המתוק מניגון היפה וכדומה, וע"כ פעולתם חלשה לגלות בהם ענין הרחבה מחומר וצורה, ומתדמים לנו כמו צורות מופשטות, או שהמה בלתי ממשיים השורים על בשר הגוף המטריאלי (-החומרי). ובאמת, גם לטעמי החיים חומר וצורה לפני עצמם, שהם לידה חדשה על ידי פגישה עם החושים.
חומר וצורה רוחנים
ומכאן תשפוט, שיש בהכרח מעסע ממשית רוחניות המכונים טעם החיים, ועד"ז תקיש אל עולמות העליונים שיש בהם מעסע ממשית, אולם מעסע דק שלא נתנה אפילו לדמיונים, אולם משיגים אותה לממשית דוגמת טעמי החיים. ובאמת טעמי החיים המה מטרתית חלקיית, וכל השגה מהשגת מטרתית, הוא מכונה חומר וצורה רוחניים.
החומר והצורה המטרתית
עי' לעיל, אשר חומר וצורה מטרתית הם למעלה מחושינו אפילו בגשמיות, כי כשאתה טועם טעם בשר, בהכרח שיש לידה חדשה מתוך פגישתם של הבשר והחיך, שהוא חומר של טעם, והוא ממשות ומציאות גמור, אע"פ שאין אתה יכול למששו ולראותו, ועליו שורה הצורה שהוא צורת הטעם.
ולא עוד, אלא שלפעמים באים לידי מישוש גם כן, כי הכל יודעים שחומר אכילה שאנו מכניסים, ממש במשקל הזה חוזר ויוצא, נמצא שלא נשאר בנו אלא כח רוחני וטעם רוחני הנולד ע"י פגישה, ועכ"ז האיברים מתגדלים ומחליפים בשר כנודע, הרי שהחומר הבלתי נראה, הוא ג"כ מתקבץ למשקל ונראה.
ולמשל, קח לך פרי משעת נטיבה [אולי צ"ל נטיעה] עד גמר בישולה, ותמצא שם ד' מצבים: הא', בטרם מתראה בה אותות הביכור, דהיינו, כל מיני חלקי המצבים המרים שבהפרי, והוא עולם עשיה. הב', משעת שאפשר לאכלה ולשבוע, אולם בלי טעם, והוא יצירה. ג', משעה שנגלה בה מקצת טעם, והוא בריאה. ד', בשעה שנגלה כל טעמה ויפיה, והוא אצילות. ואתה מוצא דרגא א' שהוא חומר בלי צורה, הב' חומר ודרגה א' של צורה, עד שהאצילות נגלה כל החומר והצורה. ותבין שהכח המיוחד לאנכיות, הוא רצון לקבל צורה אחרונה האצילות, בדומה לכח המיוחד בפרי, דע"כ נגלה לאג.. ולא לענב..