תוכן

רבים נבוכו בהבנתם, ועל פי רוב דוחים את הלימוד והעיון בהם, משום שלדעתם, לא יאומת בשכלם דברים בלי מהות.
וכבר הארכתי במקום אחר (מאמר מח 'מהותה של חכמת הקבלה' אות ד-ה), אשר גם הדברים הגשמיים שבסמוך לנו, אינם בגדר השגת מהות ולא כלום. משום שחושים ראיה שמיעה ריח טעם והמישוש, אינם מבארים לנו זולת גדרים של איכותים, ואינם מסוגלים כלל לדמות לנו איזה מהות מופשט מאיכותים. וממילא אין לנו שום תפיסא בהמהות, זולת בהאיכות המסתדרים ומתחלים לפי חוקי הרשרט"מ שלנו, אשר מח הדמיון מקבץ אותם למינים ולסוגים אשר מצטיירים לנו כמיני מהותים המשונים זה מזה.
ועל כן גם השמות המופשטים אינם נופלים מהמדומים לנו ולא כלום, אלא במה אשר חושי רשרט"מ מתחלפים ברשרט"מ שכליים ו... שהוא סוד ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן.
ועל דרך משל, כשאנו מדברים מע"ב, הרי אנו עוסקים בעינים. ועל כן כמו בעינים הגשמיים יש חכמת הראיה, שהיא בראשונה קובץ של ידיעות משמות האברים המצטרפים לפעולת הראיה, ואחר כך קשרי הקודם ונמשך מאבר לאבר, עד שמוכשרים לפעולה זאת. והנה החומר של אותם הידיעות, שהם גידין ועצבים וקרומים המובנים לנו בדמיונינו, יכולים להיות שמות שאולין לקוין ונקודות, אשר המורה יסביר אותם בשמות הגידין ועצבים, ועכ"ז לא יחסר להתלמיד להבין חכמת הראיה כמו שהיה רואה הגידין ועצבים המקוריים, משום שאין
כל האיכותים המצטברים בגידין ועצבים החיים של העינים באים בסגולת הכשרת הראיה, אלא לעניינים אחרים, שאין חכמת הראיה עוסק בהם, כמו הזנה והפרשה ומעברות הדם. ועל כן אין המורה צריך לצייר להתלמיד רק אותם היחסים המועטים שנמצא בגידין ועצבים אלו המצטרפין ביחוד להראיה, והמה יכולין לבא בשרטוטין נכתבין בלי חוסר, לחכמת הראיה בלבד.
ועד"ז יש יתרון לבעל השגה, כי רואה העסמ"ב על ידי חושיו הרוחניים עצמם, כי אז כמו רואה כל העינים החיים, שאין להם ערך ושיעור, מה שאין חכמת הקבלה מדברת מהם כלום. אמנם התלמיד, אע"פ שאינו מסוגל לראות המהותים הללו כמות שהם ברוחניות, משום חוסר חושים הרוחניים, מכל מקום, אפשר לבאר כל חכמת הראיה על ידי שרטוטים ונקודות, אשר המה די ומספיק להסביר כל האיכותים הנחוצים לגלות חכמת הראיה המתבארת בע"ב הזה.
אמנם על כל פנים צריך המצייר לצייר האברים בכל התמונות הנחוצים להבנת קודם ונמשך, שהוא עיקר החכמה הנרצה לנו מהע"ב הזה.
ומכאן תבין, שיש בעלי השגה, ואינם בקיאים בחכמת הקבלה. כמו שיש אנשים בעלי עינים, ואין להם ידיעה בחכמת הראיה. וכלפי זה, יש אנשים עוורים, ויש להם בקיאות בחכמת הראיה בתכלית השלימות, דהיינו, באותו הקודם ונמשך המביא לידי ראיה. ואע"פ שאין לו שום מושג נאמן מהראיה עצמה, אמנם מתוך שמות מושאלים ומונחים על החושים שיש לו, אפשר להבינו כל החכמה הזאת. כי אור וצל אפשר להבינו כמו ועל דרך הצל שהוא מחוק מעט מן האור והלבן, וכזה כבר מוצא לו חבר במישוש, כמו חתימה בחקיקה, ואת השמש יש לבאר לו, כמו מחוקק לאותם הצללים.