תוכן

ענין חכמת האמת נחלקין לשנים: א' צורות עולמות ופרצופין קבועין וקיימין בצורות ידועות, שיהיו מוכנין להשפיע שפע כזו, להיות בטוח להשיב הבריות אל שורשן. ב' צורות השפע עצמה בכמות ואיכות בבחינה הבאה לידי המשיג, עד שמביאה את המשיג לידבק בו ית' כראוי.
ולהבין ח"א [-חלוקה א'] איך אפשר להיות צורות בלי חומר, תבין על דרך משל, כמו העוור מתולדה שיודע שיש בעירו שוק של בהמות ושוק של תבואות ודומה להם, ובא ברצונו אליהם וקורא אותם בשמם. אפילו בשעה שאין בהם פרות גועות וסוחרים עם תבואות, נדמה להעוור זה המקום לשוק של בהמות וזה לשוק של תבואות, והוא מחמת שנחקק בזכרונו שהיה פה כמה פעמים וקנה שם בהמות או תבואות, לכן קורא אותם בשמם, ודו"ק. ותמצא במוח העוור צורה בלי חומר, דומה לרוחניות לגמרי, שהוא אינו יודע יותר, אלא שבשעה ידועה ויום ידוע יש להשיג שם בהמות, ומחמת השגה זו קורא אותם בשם. ואין לומר שמרגיש המקום במישוש, כי מה נשתנה מקום זה בין שאר מקומות לכנותה בשם מיוחד (אפילו בשעה שאין מרגיש שם בהמות גועות). ואין לומר שהחומר של אותו מקום מונח בדמיונו, כי לא ראה את המקום מחמת העוורון. אלא על כרחך מחמת הידיעה שיש באיזה זמן להשיג שם דבר מיוחד, שזה ממש צורה מופשטת הנערכת לצורה בלי חומר, כי כן טבע מוטבע במוח האדם.
ועל דרך זה העולמות ופרצופין הם מציאות קבוע וקיים, נקראים בשמותם מחמת שהמשיג משתנה בהשגותיו על ידי העליות מעולם לעולם, ויודע צורות השגותיו שקונה בהם, שעל פיהם מכנה כל אחד בשמו הראוי לו.
וכיון שכל המשיגים שוים בזה, וקכ"ה מדרגות שלכל עולם ופרצוף לכל אחד ואחד, הרי זה מוכח לעין, ענין העולמות ופרצופין הקבועין וקיימין לכל באי עולם. ומכל שכן אחר שמשלימין הקכ"ה מדרגות, רואים הם שבעולם הגשמי יש ענפין, כלומר בריות גשמיות והנהגות להגשמיים, שכל אחד ואחד מותאם לשורשו, על דרך ש'אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל' (בראשית רבה י, ו; זוהר חדש בראשית קצו), והוכיחו בזה שאין דבר נמשך לעולם הזה אלא דרך השתלשלות ומדרגה, ואין דבר בתחתון שלא יהא בעליון. והחליטו בזה מציאות עולמות אבי"ע וא"א ואו"א וזו"ן שהם הם המדרגות הרוחניות המוקדמים לחומר הגשמי. והמשיג: משיג חילוק שמותם על פי ידיעה בלי הרגש חומרים ומושג גופני (כמשל הנ"ל מעוור בשווקות), שמתוך שיווי השגותיו בדיבוק לצורה רוחני, קובע אותה למקום וקורא אותה בשם.