תוכן

מחשבתו ה"ס יחידה, זה מתחייב מסוד אחדותו ית'.
ביאור: 'אחד' בעצמו, 'יחיד' מחשבתו (להטיב לנבראיו), 'מיוחד', שכל הריבויים חוזרים ומתעצמים רק במחשבה ההוא.
הבריות ומקריהם שכלם מסודרים בשבע חכמות המה נעתקו מעולם העליון, כמו שכתוב בחוק שורש וענף. הרי שכל החכמות כלולים בחכמת האמת המדברת מעליונים.
[הג"ה: ואפשר לדבר בענפים על פי סדר החכמה ההנהגית (-של הנהגת) המציאות בנוגע לשורשיהם עליונים, וזהו נקרא התגלות חכמה תתאה מחכמה עילאה. וזהו מותר לעשות לשם חפץ אלוקי בלבד, שזהו נתינת התורה ומצוות, וזה נקרא תורה ומצוות גם נבואה. ואפשר לדבר בהנהגות הבריות שלא בסדר מהלכים הללו בפרטיותם, אלא בסדר הקשרים שביניהם מעילה ועלול, שאז אף אחד מהם לא נתבאר לפי עצמו רק בקשרים בכללם, וזאת נקראת 'קבלה'].
באופן שחכמי העולם מדברים מעולם עשיה לפי עצמה מבלי יחסה עם עליונים. וחכמת הקבלה מדברת מעולם עליונים ואביהם של כל החכמות הללו, אשר מהלך העולמות עליונים מראים על אמיתיות המשפטים והדינין.
ארבע השפות
ומכאן נתפשטו ארבע השפות מקראי ומשני ואגדתי וקבלית וכו'.