תוכן

בריש מילין, מתחילה צריכים לדעת את מהות חכמת הקבלה מהו.
ובכדי ליתן לך הגדרה בטוחה על רגל אחת, אומר לך שהוא סדר השתלשלות כל הבריות וכל הנהגותיהם שבהמציאות הערוכה לעינינו, החל מאין סוף ואין תכלית ית' וית' שהוא הסבה הראשונה שממנו משתלשלים כל הפרטים על סדרי התחייבות של סבה ומסובב, עד לעולם הזה. פירוש, 'אין לך עשב מלמטה שאין מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל', כנודע בדברי חז"ל (בראשית רבה י, ו; זוהר חדש בראשית קצו). באופן אשר לאו דוקא בריה פרטית, אלא אפילו ההנהגה של בריה הפרטית איננה אלא ענף אחרון הנראה לנו כאן בעולמינו, הנמשך דרך חמשה העולמות הנקראים א"ק ואבי"ע, דהיינו החל משורשו המצוי ועומד בהאופנים שבעולם עשיה, שהאופן ההוא הוא השורש לאותו הבריה והנהגותיה, ורק האופן הזה יש לו שורש עליון בעולם המלאכים, דהיינו עולם היצירה שנקרא מלאך. וגם אותו המלאך נמשך משורש העליון שלו שבעולם הבריאה שנקרא שרף. וכן להלן גבוה מעל גבוה עד עולם האצילות ועולם אדם קדמון, עד השורש השלם המצוי קבוע וקיים בעולם א"ס ב"ה. אשר הסכמה הזאת מבארת לנו טבע כל שורש בעולמו המיוחד לכל דרכיו וצורותיו שפושט ... בטעם רב עד להראות את הנהגת הבריות שבעולמנו זה, אשר המה הנגררים אחרי השורשים בחיוב מוחלט, או מדעתן או שלא מדעתן, כלומר, בין אם ירצו ובין שלא ירצו, הנה הם מוכרחים להתפתח ולהתגדל בתכונת שורשיהם שבעולמות העליונים, משום שלכל שורש יש לו שליטה מוחלטת על הענף.
שזהו סוד אחדותו ית' השולט בכל, בסוד "אחד יחיד ומיוחד":
"אחד" פירושו, שהוא ית' בהשואה אחת לנצחיות, כלומר שלא יתכן שיהיה בו ח"ו איזה שינוי וריבוי צורות ... אלא רק צורה אחת נצחית בלי שום שינוי, כמו שכתוב (מלאכי ג, ו) "אני הויה לא שניתי וכו'", וצורה הזו היחידה היא מקובל ומובן ומורגש לנו שהוא רק "להיטיב לנבראיו".
"יחיד" פירושו, שבכל מהות פרטי, שבכל המציאות הגדול, שורה בו אחדותו ית' לקיימו ולהדריכו עד שיתגלה בו צורה היחידה האמורה, דהיינו "להטיב לנבראיו" כנ"ל, להיותו יחיד שליט בעולמות שברא, ואין עוד מלבדו.
"מיוחד" פירושו, על התגלותו אחדותו ... האמורה. כלומר, ש'אין לך דור שאין בו צדיקים כמו אברהם יצחק ויעקב' (ע"פ בראשית רבה נו, ט), שזכו וקבלו ההטבה הזאת ממנו ית', ונתגלה ונשלם בהם עוצם אחדותו ית' המתבטא בהמלות "להטיב לנבראיו", שנמצא אחדותו "מיוחד" בהצדיקים הללו, והם הם עדיו על אחדותו ית' האמורה בבחינת "אחד". "יחיד", דהיינו שגם כל באי עולם שורה ושולט בהם הצורה היחידה ההיא של "להיטיב לנבראיו" כאמור, כמו שכתוב (שמואל ב' יד, יד) "ולא ידח ממנו נדח", דהיינו המתבאר במלת "יחיד" המבואר.