תוכן

השתלשלות ספר הזוהר וחכמת הקבלה

א. עדיין לא מצאתי איש מבין את החכמה שיסתפק ח"ו באמיתיותה. מפני שהמבין אותה, הרי רואה שכל כתבי הקודש והלכות ואגדות התלמוד בבלי וירושלמי, עיקר יסודתם בנוי ומוסבר רק ע"פ חכמה הזאת. ודומה כמי שמסתפק אם יש שפה אנגלית בעולם, שזה יצוייר למי שאינו מבין שפה זאת, וממילא לא ראה עוד שום ספר שידובר בשפה ההיא, כי הגם שראה אצלם, לא יבין כי שפה אנגלית היא, ומסופק אולי הוא שפת חינית. אמנם מי שמבין בשפה ההיא, הריהו מוצא ספרים לרבבות המודפסים מזאת השפה, ואין צריך לומר מי שכבר היה באותה מדינה ודיבר עם אנגלים חיים, ודאי לא יצוייר לו שום ספק במציאות השפה הזאת.
כן הדבר שלנו, כי כל אותם שאינם מבינים את החכמה, יש להם מקום לספיקות רבות: הספק הא' העיקרי, פן הוא רמאות בעלמא, ואין לה שום תוכן, אלא ללכוד לבות בני אדם לאמונה לאחר הטבע וכדומה. וספק זה מושך עמו ספיקות רבות: הא', אם היתה בזמן התלמוד והנביאים, אולי הוא מהמצאות שמצאו האחרונים, ויש להם מקום לזה, כי זה הלשון שהמה מבינים וחושבים בספרי הקבלה, לא ימצאו בתלמוד ובתנ"ך. הב', אם יש בכלל חיוב לעסוק בה, כי לא נצטוינו רק על התנ"ך וש"ס ופוסקים להלכה למעשה. הג', חשש של קלקול, ויש להם ראיות מספרי הסטוריה שכמה אנשים נתקלקלו בה. ועוד ספקות כאלה.