תוכן

העולם מקשים למה לא כתוב שכר ועונש בכל התנ"ך. והענין, כי התורה הקדושה היא שלשלת האורות העליונים כמו שהם במציאות, שזה סוד 'כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה' (זוהר אמור אותיות כו וקפח). וענין תורה ומצוות לא ניתן לנו אלא כדי למהר לקרב אותנו אל תכלית הבריאה כמו שחשב השי"ת בשעה שבראנו לכבודו ית', שהוא כמו שאמרו חז"ל להנות לנבראיו, (ועי' מלת תכלית הבריאה). ושם נתבאר שהטוב והתענוג כבר מוכן, וכל עוד שלא באנו להתכלית מצויים אנו בצער ויסורים המרובים על הנחת ותענוג. והנה אין לך עונש גדול מזה כל אחד כפי מכאוביו הנודעים לו עצמו, ואין לך שכר גדול מזה, כמו שכתוב בתורתינו (דברים יא, כב) 'לדבקה בו'. ומובן מאליו ש'אין ארור מתדבק בברוך' (בראשית רבה נט, ט), ואין בעל המכאובים דבוק בבעל התענוג והחדוה, אלא למעשים טובים צריכים.
וענין שכר ועונש שכתבו חז"ל, הוא מובן בפשיטות בסוד הגלגול, שכל זמן שהאדם עדיין לא בא על התכלית הנ"ל, הוא מוכרח להתגלגל פעם שנית ושלישית וכו' עד שיתוקן ויבא על התכלית הנ"ל, להיותו מחויב ומוכרח כמו שבארנו במאמר התפתחות. והנה לאחר פטירה, כשהאדם קלקל את מעשיו עוד יותר מעת ביאה לעולם, אינו ראוי להתגלגל לעולם הזה פעם שנית, עד שיבא באותו העונשים האמורים בחז"ל. וזהו ענינו של השי"ת לו לעצמו, כי לאחר פטירתו של האדם, כשאין לו גוף, אין לו מעשים טובים, ולפיכך אין להקשות למה לא נרמז בהתורה, כי אין צורך ועוד הרבה דברים יותר נצרכים לנו אשר לא נתנו בכתב זולת בעל פה, ועיקר השכר הכתוב בתורה הוא ענין השלום ומנוחת הפרנסה, שהוא תנאי מוכרח לעסק העבודה המביאה אותנו להמטרה ולדבקה בו, והבן כי קצרתי.