תוכן

הקנאות והכעס למה?
איני מהקנאים, גם אין זה נקרא חילול השם ח"ו, כי לא שמעתי ולא ראיתי שיזלזלו באלקותו ח"ו ואין צריך לומר בתורתו. ודומה הדבר למי שהביאוהו לדין אשר רקק בתמונתו של המלך, ושאלוהו למה עשית כן, וענה כי הבטתי בו והיה לי לגועל נפש, והוציא התמונה ואמר, אדרבא, הביטו בו ותודעו. וכשהוציא תמונתו, ראו כולם שאין זה דמות מלך, אלא מאיזה אדם מכוער ביותר, וכמובן שפטרוהו, כי לא רקק אלא בתמונה של אדם מכוער ולא בתמונת מלך.
כן האנשים הללו, הם ציירו לעצמם צורה של אלקים וצורה של תורה, ורוקקים באותו הצורה. וגם אנכי וכל בעלי דת האמיתיים רוקקים גם כן על אותם הצורה, כי אין זה צורה של אלקים, אלא צורה של אדם גשמי רע המזג. ואין זה צורה של דת, אלא צורה של איזה חיבור שהיה מותאם אך למחבר בלתי אחראי.
כבשות התמימות
כי כל אחד נושא עמו צורת אלקי בכל פרטיו ודקדוקיו על כל דרכי השגחתו את באי עולם, גם נושא עמו תורה מבוארת כל צרכו בלי שום היסוס או ביקורת. ומאין לו כל זה, עוד מימי נעוריו ממה שלמד בחדר אצל איזה חצי עם-הארץ והוא כבן עשר או י"ג – אשר מאז ועד עתה לא הוסיף כלום. ותמה על עצמך אם אפשר להחליט אשר הבנת האלקיות והדת אפשרית הוא לנער בן י"ג שנה, ולמורים כאלה שיפרנסו לו עד שבעים שנותיו.
חוצפתם של המונים
בדורות שעברו, כשההמון היו בלתי מפותחים והחכמים היו נקיי הדעת ובלתי תלויים כלל בהמונים, לא לפרנסה ולא לכבוד, היה ההמון נכנע לבעלי החכמה ראשי הדורות, והיו נפרעין ועושין הכל שלא מדעת.
כהיום נהפכו הענינים מקצה אל הקצה, כי ההמונים כולם נתפתחו מאד, וחכמי הדור נעשו בהכרח תלויים בהם, וממילא אין כלל הכנעה אשר יכפה ההמונים להמשך אחר החכמים כסומא בארובה, וע"כ נתפקרו.
איסור החקירה
ג' דרגות בחכמי הדת: הראשונים הם אשר זכו לטבע שני שהוא אהבת זולתו והוא השואת הצורה להבורא ית' המכונה דביקות, והמה מועטים מאד עד לחד לדרא לפעמים.
דרגא ב' הם תלמידיהם אשר עכ"פ קבלו עליהם את העבודה לשמה, אכן בטרם גמרו את הדבר לקנות טבע שני.
דרגא ג' הם תלמידיהם הנמצאים עוד במצב עבדות שלא לשמה, שלהם אינם מגלים כלום מפנימיות התורה, ונשארים במצב של בערות כמו נערים בני י"ג שנה. ומשום זה אסרו להם לחקור מדותיו בדבר זה, משום חוסר הנסיון והמעשיות הצריך לדבר.

הכל מודים שבימים הראשונים היו יותר שכיחים חכמים אמיתיים, דהיינו חכמים העומלים בחכמה לשם חכמה.
ולדאבונינו, דור יתום בענין הזה כעת הזה, עדיין לא היה, כי כמעט כל חכמי דורינו אינם עובדים בחכמה לשם מטרת חכמה, אלא לשם מטרת מזונות, כמו הנגר והסנדלר.
ומזה תבינו על מה נתמעטו בימינו מעיינים אלקיים ועמהם גם מאמינים בדת.
והוא משום שחכמתם אינה נקיה. כי כל אמת המדה של העיון בזמן הזה הוא למצוא חן בעיני המונים או לפרנסה, ו'דיו לבא מן הדין להיות כנדון' (פסחים יח, ב), ואין העבד חשוב יותר מרבו, כי עומל בחכמה למטרה גופניות, הרי מצטמצם החכמה במדה גופניות חלקיות, ואינה יכולה להיות מקיפה רוחניות כמו שהיא צריכה להיות.