תוכן

[הג"ה: כאן צריך להקדים את הטפשות של שמירת הרכוש הקיים בבני אדם. אכן חוק השגחתי הוא שאין להרהר אחר טעמים, כמו שתראה בהנמלים העמלים לרכוש ולשמירתו ממש כמו העשירים שבבני אדם.
וזה יתכן בפרטים שיש להם תאוה אגואיסטית (-אנוכית) בדבר, מה שאין כן בכלל שאין שם שום תאוה, וממילא אין שום מוטיב לשמירתו].
עם ביטול רכוש הפרטי, מתבטל גם כן בשוה עמו גם האדם הפרטי, כי אין לו על מה לחול (אשר אז יתלכד החברה ויהיו כמו אדם עם אבריו), ובהתבטל הפרטים של הכלל, הנה נמחה בשוה עמו כל הכלל יחד, כי סוף סוף אין בכלל אלא מה שבפרטים.
ותדע שכמו שאנו מצינו בגלגל בדמות כל אדם יחיד שהוא עולה ויורד, כדוגמתו מצינו ג"כ בתוך הכלל כולו אשר מתעגלים גם כן בדמיון עולה ויורד. ובעת אשר הקולטור (-תרבות) עומדת ברום גבהה של העגול והגלגל, שזאת אומרת שכל חלקי האנושיות נמצאים בנקודה של התפתחות, נמצאים אז שמתבטלים הגבולים האינדבידואליים (-פרטיים), ומקוים בהם 'ויהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים' (בראשית יא, א), ומחשבים לעשות מגדל וראשו בשמים. אולם אחרי שהם מתיחדים כולם לגוש אחד, בטלה הפרטיות, ובהתבטל הפרטיות אין מי שישמור על קיום צרכי הכלל, ומתחיל כלל האנושות לירד מרום הסיפעדבלאט מעילא לתתא, עד שנחרב כל הקולטור ממה שנצטבר מדורות, ושבים לנקודה הפרימיטיבית הראשונה.

עולה ויורד של האנושות
כי החיים משותף מרכוש וקולטור, והרכוש צריך קיום ושמירה, ולא יצוייר קיום ושמירה זולת ביחידים שמדמים את עצמם לבעלים של אותו הרכוש, ובעליית הקולטור בהכרח שנעשה הרכוש כללי, וא"כ אין כאן בעלים שיהיה יקר להם שמירת הרכוש, וע"כ מוכרח להת...