תוכן

ענין המציאות וההנהגה הפכיים מקצה אל הקצה, כי המציאות מצוי במיטב ההשגחה, וההנהגה מצויה בעזבון והעדר עד לתכלית.
ותדע, אשר המציאות מחייב את הממציא ממושכל א', שלא מדיו נשפך ורוח מפזר מתהוים צירופים בכל מלאכת השיר ובתכלית עמקות מכל חכמה, וכנגדה באה ההנהגה הנעזבת כמו מלתא דאתיא ממילא ומליאה מכל חורבן ושממה, וכמו בשגעון מתנהג.
ותדע בזה הסוד 'אשר ברא אלקים' ענין לבני האדם 'לעשות'. כי אותיות ההנהגה אינם ענין לעצמם, באשר שמפוזרות המה וקשים הצירוף עד לתכלית, שזהו מעיד החיוב לחפוש אחר התכלית למשוך את נשמתו הבאה ומושגת אליו בריבוי הנהגות כלפי עולם הגשמי, שהן המה ריבוי בריות בערך עולם הרוחני, אשר על פיהם מתאספים כל אותיות ההנהגה שהיו מצורפים בתכלית השגעון, חוזרין ומצטרפין לצירופים מתוקים ונחמדים ובעמקות נפלאה מכל חכמה מעידים על מיטב ההשגחה בתכלית הפרטיות.
וערך בריות אלו ממציאות הרוחניות דומה ממש לכל פרטיו לבריות הגשמיים, כלומר שמקושרים חוט בחוט, משיחה במשיחה, כולם ערוך מכל מראש יוצאים ממחשבה אחת של רצון פשוט מבורא ית'. והיו כסילים, שמחמת קושי המושג מהתחלה שנטו מטעם זה לקדמות, כלומר כיון שראו ומצאו קשר בין הבריות שנמשכו זה מזה על פי מצבי גלגל השינוי, היה קל להם להעמיד טעות בלי השג בדבר אחד להתחלה טרם יחייבו ממציא נצחי בלי התחלה. וכבר נכחשו מכל בעלי עיון שבדורות האחרונים מחמת העמקות וכל חכמה המושג בכל פרט, שזה ודאי לא אתי במקרה וממילא.
א"כ תערוך לפי זה בבריות הרוחניים שצריך גם כן לדון בחכמה המונחת בכל בריה ובריה, שרק זה תחייב את מיטבה של ההשגחה שהטיל הבורא ית' עליהם. וגם כאן עיקר השמירה בההתחלה, שטעות קטן בלי השג בהתחלה, יעלים כל בחינת השגחה פרטיות שבהם, מחמת שכולם ודאי מקושרים זה בזה ונמשכו זה מזה במצב גלגל השינוי, והכל יוצא ממחשבה אחת, כנ"ל.
ובזה תבין שכל שליטה שנותן לקליפות הוא רק בעבר והיה, וכל שליטה שנותן לקדושה הוא רק בעתידות ויהיה, שזה סוד יפה תואר אינו נמשך אלא מיפה מראה בדיוק בעתידות.