תוכן

א) אמרו חז"ל (תנחומא נצבים א), "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת".
ב) ויש להבין מה ענין אחדות ישראל עם הגאולה.
ג) ונקדים הענין "במה אדע וכו' כי גר יהיה זרעך וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". וקשה, איזו תשובה היא על שאלת אברהם?
ד) ויש להבין כל ענין הבריאה הזאת שהאדם סובל בה כל כך למה לי? וכי לא היה יכול להנות לנבראיו בלי כל זה?
ה) אמנם איתא בספרים, כי אי אפשר להנשמות לקבל את השכר הטוב שבשבילו ברא העולם והנשמות, בלי שיהיה להם כלי מוכן לקבלה, והכלי ההוא אינו מושג להאדם זולת על ידי היגיעה והטורח לקיים המצוות מתוך הדחק והמלחמות שהאדם נלחם עם היצר הרע ועם המניעות והטרדות המרובים, אשר הצער והיגיעה הזאת בתורה ומצות תמציא כלי להנשמה שתהיה מוכנת לקבל כל העונג והטוב שבשבילה ברא לכל הנבראים.
ו) ובזה מובן מאמר בן הא הא במשנה אבות (אבות ה, כו) שאומר "לפום צערא אגרא", שפירושו, שהשכר נמדד במדת הצער. שקשה לכאורה, מהו ענין הצער של אדם להשכר שלו?
ז) ובהאמור מובן היטב, כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנו בעולם, הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצות, מובן מאליו שכל שצערו בתורה ומצוות גדול, הרי שיש לו כלי יותר גדול, וממילא מוכן לקבל שכר מרובה ביותר.
ח) ועתה מובן תשובת הקב"ה לשאלת אברהם אבינו 'במה אדע וכו''. כי השאלה של אברהם אבינו היתה משום שראה ברוח קדשו גודל ההפלגה של שכר הטוב העתיד להגיע לישראל בזכות ירושת הארץ, שהרי כל קיום המצוות תלוי בארץ. ועל כן תמה אברהם אבינו, 'במה אדע כי אירשנה'. כלומר, במה אדע שבני ישראל יוכלו לזכות לשכר גדול כזה ולהפלגה גדולה כזו, כי מאין יהיו להם כלים גדולים שיהיו ראוים לקבלה נפלאה הזו. ועל זה תירץ לו השי"ת, "'גר יהיה זרעך, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וכו'', שאז תהיה להם יגיעה רבה בתורה ומצות, ואז הבין שבדרך זה ישיגו בטח כלי קבלה הגדולים, והתשובה מספקת לגמרי.
ט) היוצא מדברינו, שצריכים הכנה רבה לירושת הארץ, משום שכל סגולת התורה והמצות תלוים בה, שעל ידיה זוכים לכל השפע והטוב שחשב השי"ת על כל נשמות ישראל בטרם שבראם, אשר מטעם זה נתפלא אברהם אבינו, כי לא הבין מאין יקחו כלי קבלה כל כך גדולים לזכות לקדושת הארץ. עד שהשי"ת אמר לו שהיגיעה בתורה ומצות בגלות מצרים יכין אותם בכלים הגדולים הללו, ויהיו ראוים להארץ הקדושה כמבואר.
י) וקשה על זה, התינח העוסקים בתורה, אבל העוסקים במילי דעלמא שאינם מוכנים כלל לעסוק בתורה, במה יזכו המה לכלים הללו?
יא) אמנם התירוץ הוא, כי על כן אמרו במדרש הנ"ל שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם באגודה אחת, כי הכלל ישראל המה גוף אחד ממש, שכל אבר ואבר יש לו תפקיד המיוחד לאותו האבר. למשל, הראש מחשב שכל ודעת, והידים עובדות ומספיקות מזונות להראש, והראש פטור מלעבוד בעצמו, ואין לו צורך לזה, כי הידים מספיקים לו. והידים אין להם צורך לחשוב שכל איך לעבוד, כי הראש מספיק בעדו לגמרי.
יב) אם ישראל יעשו לאגודה אחת כמו גוף אחד, אשר בעלי עבודה שהם הידים של הגוף יספיקו להראש, אז היגיעה והצער של בעלי תורה ועבודה ישלימו בעד העובדים וכו' וכו', ומובן היטב המדרש באגודה אחת ובא לציון גואל.