תוכן

א. כשאנו מסתכלים בהחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב (בראשית ב, ג) "אשר ברא אלקים לעשות", שהמשמעות, שמלאכת השי"ת המונח בהבריאה הערוכה לפנינו, היא נתונה לנו כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה 'לעשות' מיותרה לגמרי וריקנית מכל תוכן, והיה לו לומר "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים", ועל מה נדבק ונוסף כאן המלה "לעשות". אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בהבריאה, איננו פחות ואיננו יותר משיעור מדויק כדי לעשות מעצמינו את השלמתה והתפתחותה.
ובאמת, כל התפתחותינו בהבריאה ההיא, איננה רק ההתחקות אחריה. כי כל טעם ויופי הצבעים שאנו מתקנים ומחדשים, אינם אלא התחקות אחר הצבעים מלאי טעם שאנו מוצאים אותם בפרחים. ומאין יודע הנגר לעשות שולחן בן ד' רגלים, אם לא שהתחקה אחר מלאכת ה' שעשה בריות עומדים על ארבע, או מאין יודע הנגר לעשות את השלעסער (-מנעולים) של ב' עצים זה בזה, אם לא שהתחקה באברי הגוף המלוכדים זה בזה והלך ותיקן את עציו דוגמתם.
וכן הולכים בני אדם ומסתכלים ולומדים היטב להבין את המציאות הערוכה לעינינו בתכלית הטעם והיופי, ואחר כך כשמבינים אותם, המה מתחקים לעשות דוגמתם, והדוגמא הזו נעשית בסיס לדוגמא אחרת. עד שכבר בראו בני האדם עולם נאה ורחב מאד, כי בראו כנפים לאדם שיוכל לפרוח בהם מקצה העולם עד קצהו, וגם אזנים תקנו להם לשמוע מסוף העולם עד סופו. בקיצור, כל הצלחתינו מוצעת לפנינו בהבריאה והמציאות כמות שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות.