תוכן

א' מחדש, ב' משגיח בשכר ועונש, ג' אמיתיות רצוניותיו.
בענין הבריאה, יש שאלות רבות בענין קדמות העולם, שיש שהודו באלקי יחיד, רק לא הודו במחדש בכונה, אלא נמשך הבריאה יחד עמו ית'. ולפיכך יש כאן ב' שאלות: קדמות העולם או קדם וקדמות.
אולם איני בספרי זה באתי כחוקר עיוני, רק בנוגע למעשיות בלבד, ועל כן אין ענין קדמות העולם הנמשך מאלקי קדם נוהג בעדי כלל, ועיקר המחקר אסתפק באלקיות או בקדמות. והנה קדמות ואלקיות הם אצלי בחינה אחת, זולת ההבחן הוא בשכל. דהיינו, כל המחקר הוא אם הוא אלקים בן דעת או הוא אלקים בלי דעת, אינו יודע את עצמו, ואין צריך לומר מה שמחוצה לו, וכל אשר מסדר ועושה הכל הוא בלי דעת. ואדרבה, שפטו אתם, האינכם משוגעים בדבר הזה? הלא כל החכמות וכל המלאכות שאנו עושים, אינם אלא התחקות אחר דרכי הטבע. והטבע עצמה סידר כל אלה בלי דעת ושכל כלל, חרפה הוא!

שאלות השגחה ושכר ועונש: שאלה זו הוא מדאיבה הרבה, שבימי קדם תרצוה בב' רשויות, פועל טוב ופועל רע. ואחר כך, כיון שיש שנים, אפשר להיות ריבויים הרבה, וסדרו הרבה אלקיות. וכל אלה עלתה להם מקיום המציאות המקולקלת בניגוד לעצם דבר הבריאה שמסודרים מאוד.
ואם תחליטו את זה, לא נשאר לפנינו אלא להראות איך קלקולים אלו אפשרים במדת השגחתו הפרטית.

שאלות אמיתיות רצונו: דבר זה מופתר בתכלית הפשיטות, בהיות שמונח חזק הוא כמושכל ראשון אשר רצונו להטיב לבריותיו. א"כ יש לנו נסיון אמיתי: אם הוא מטיב להבריות, הריהו אמיתיות רצונו. ואם הוא מזיק להבריות, הרי זו הוא אינה אמיתיות.

רצונו ית' הוא הטוב: אולם בדבר המועיל והמזיק, לאו כל אדם שוה ולא כל השעות שוין אף משל בן אדם אחד. אולם יש לשפוט הדבר בדרך כלל העולם והבריות כולם, אשר אותו הדת שהמה שלבות לאושר הזה, הריהו אמת בלי שום ספק.

סוד מצוה אחת: אלא שנשאר לנו חקירה בדבר, וכאן מתחילים האנשים הנוגעים באיזה פניות קטנטנות להפיץ דעות מועילות לטובתם ומזיקות לעולם, כנהוג בדבר טובת גופם הפרטי, על כן אני נותן מצוה אחת.