תוכן

הנה בדורינו זה, הנה כמעט הוסכם בין רוב חכמי הזמן שלא להאמין בשום דבר, זולת הכל הוא טבע, וכל כך שולט זה, כמו שהיה כבר ל"דעה קדומה" למעלה מכל בקורת.
אולם הרשוני נא לישא וליתן מעט באותו כח הטבע הקדומה שהמדענים נתנו לה כח השליטה, ואשאלכם ב' שאלות:
הא', אם כח הטבע הזה הוא חלקיית, דהיינו שלכל בריה יש כח טבע מיוחדה שאין לה יחס של כלום עם הסביבה כמו בין החיים ובין הפלנטות וכדומה כל אחד כח טבע מיוחד לו, או כח הטבע הזה הוא אחד כללי (ובאמת השאלה הזאת דומית לריבוי אלקיות או אחדות).
ואם תאמר שכח הטבע הוא חלקי פרטי בלי יחס משותף, א"כ מי הוא המתווך ביניהם ושוקלם בכל אותו הדיוק שלא יבלע איש לרעהו. כי גם עוור ימצא סדר ומשטר שלם בין הפלנטות אשר כח הטבע מקציב לכל אחד ואחד סיבוב כזה אשר לעולם לא יזיק לרעהו. מי שקל וחשב אותם החשבונות העמוקים, ליתן משטר וסדר ערוך בין מחנה גדולה כעת שחיים ביניהם בשלוה נאמנה ואהבת אחים, מימות עולם עד יום הזה.
ואם תאמר שיש להם איזה חשבון זה עם זה, שעל כן כל אחד ואחד מכיר את מקומו ושומר על דרכי חייו, הרי בהכרח אותו היחס המשותף לכל מרחבי הפלנטות ועל אשר עליהם הריהו כח מיוחד הכולל את כולם.
ואם הוא כח מיוחד, הלא הוא משגיח ומנהיג כמו אלקים. אלא מחלוקתכם בשנים: הא' שאינו מחדש. הב' שאין לו שכל אלא הוא חסר דעת, ועוור ואינו שומע אינו רואה.

אלקים היינו טבע
למה לנו לרמות את עצמינו, אחר שאנו רואים עולם ומלואו ערוכה ומשומרה בתכלית התבונה והיופי, איך אפשר להרהר אף רגע קטנה שכל אלה נפעלים ומתגלגלים ומסתדרים בלי שום פועל, אלא ריקנות פועל כל זה הנקרא 'טבע', אשר הטבע מוגדרת בשם פועל שלא מדעת ושלא מתבונה, כי איך אפשר לומר שהמונח הזה הנקרא טבע הוא בר דעת ותבונה באותו שעה שעושה דברים מקולקלים גם כן.
ולדעתי היה להם לומר שהטבע הוא בעל דעת לקוי, כמו בן אדם מבוהל, כי את הבריאה היא מסדרת בדעת, ואת קיומה שלא מדעת. אולם להוריק ממנה את כל דעתה ולהעמידה על תוכן ריקן, הוא חרפה לזרע אנושי, הרבה יותר מהקדמונים שדימו את העץ לאלקים. כי הם עכ"פ הבינו שאלקים בר דעת, אלא שטעו בחומר. והמה אומרים שאלקים דהיינו הטבע, אינו בר דעת כלום.
וראוי להביא כאן משל הרמב"ם ברואה שיר מיוסד על משקלים נאים הפלא ופלא, ומתוכו מובן חידושים והמצאות נשגבים לא שערוהו דעת אנוש, והוא שואל לחבירו: אמור לי, מי הוא המשורר הנפלא הזה. וענהו חברו: שוטה פתי חסר רוח, אתה מדמה בדעתך ששיר נפלא הפלא ופלא כזה הוא מעשה בן אדם, וכי תצייר לך שאפשר שתמצא אדם חכם ואמן דוגמתו? אין זה אלא מאורע נפלא שקרה אשר כלי מלא דיו נשפך בסמוך לנייר, והרוח נשב לאט לאט בדרכיו, עד אשר נכתב ויצא שיר נפלא הזה, דהיינו מתחילה אטמים קטנים, ואחר כך נתקרבו בשיעורים ידועים וכו' וכו'. באופן אשר רוח הטבעי יותר מוכשר לדעתו לכתוב שיר נפלא מכל משורר חכם שבעולם.
כן הפתאים האלה, מדמים להם אשר הטבע הריקנה מדעת, יותר מוכשרת לברוא ולקיים עולם מלא תבונה, הרבה יותר מבחינת טבע המלאה דעת ותבונה רבה להפליא אשר לא שערוהו אנוש.

טבע מלא דעת
באופן שלא נחלוק במלות, שאינם אלא מאורע של הנחה והסכמה, גם אני אסכים עמכם בשם המנהיג ומקיים ומשגיח על כל שלימות ויופי העולם שנקרא "טבע", וכל פלוגתינו הוא רק ב"דעת", אתם אומרים שאין להטבע דעת, ואני מוצא שיש להטבע הזאת דעת ותבונה רבה, ונמצאים אתם דומה לאותו הרוח של השירה.

היום רבו המאמינים
ובאמת הוא מחלוקת ישנה מימי קדם, אלא עתה בעת שהנבערים מדעת ומלימודים קנו גם כן דעת עצמית, ומתוך שאיך שהוא הריהו ענין מפחיד ונותן אחריות, ו'עבדא בהפקרא ניחא להו', ועל כן נראה אשר רבו המאמינים על הפוקרים. אולם אחר עיון אמיתי, אנו מוצאים המאמינים שנתרבו בדור הזה יותר מכל הדורות שקדמו, אלא אז היה על המלומדים פחד הממשלה, ועל בלתי מלומדים שהם צ"ט אחוזים היה הכנעה כמו על ענין שאינו שלהם.