תוכן

מחקר מדעי על בסיס נסיוני בדבר החיוב של עבודת השי"ת
"וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נהג בם וכו'" (ישעיה יא, ו)
"והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים" (ישעיה יא, יא)
"אמר רבי שמעון בן-חלפתא, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים כט, יא) 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'" (סוף מסכת עוקצין)

א. אחר שבארתי במאמרים הקודמים (מאמר ו' 'מתן תורה') את צורתה הכללית של עבודתו ית' וית', שכל מהותה איננה לא פחות ולא יותר מדבר אהבת זולתו, אשר מבחינת המעשיות ראוי להגדירה בשם "השפעה לזולתו", כלומר, בהתחשבות עם חלק המעשה של אהבת זולתו, נמצאת מצויירת לנו רק בדבר השפעות טובות לזולתו, לפיכך ראוי להגדיר אהבת זולתו בהשם של השפעה לזולתו, המוכשר ביותר לתוכנה המכוון להבטיח לנו שלא לשכוח את הכוונה.
ואחרי שידענו את צורת עבדותו ית' לנכון, יש לנו לחקור, אם העבודה הזאת היא מקובלת עלינו רק באמונה, בלי שום בסיס מדעי נסיוני, או שיש לנו גם בסיס נסיוני לדבר זה, וזהו מה שאני רוצה להוכיח בהמאמר שלפנינו.