תוכן

אגואיזם המשפחתי ואגואיזם הפרטי
לא ניתן האגואיזם המופרז אל הבריות רק להתפתחות האהבה. ודומה הדבר כמו שנרצה לנטוע אילן מאכל, הרי אתה מוכרח מתחילה למצוא הגרעין המיוחס להאילן הזה, ואחר כך על ידי עבודה והתפתחות תזכה לראות פריו. כן לצמיחת האהבה, צריכין על כל פנים גרעין מסוגל אליה.
ואומר לך, שהוא האגואיזם הפרטי עם כל החסרונות שבו המתגלגלין על גלגל הקנאה ותאוה וכבוד. אח"כ ע"י חיי משפחה מתפתח האגואיזם הצר ומתרחב על כל המשפחה, כי אוהב את אשתו כמותו ואח"כ את בניו כמותו, ונמצא אגואיזם הצר נתרחב על שטח רחב, וזהו שהוכשר בטבע הא', כלומר הבהמי המשותף. ואח"כ נמצא סגולה במין האדם להזדקק לחיי חיבור, ואז מתרחב לו האגואיזם להקיף את כל שטח שכניו, העיר או המדינה, בהיות שטובתו הפרטית תלויה במדה מרובה בכל הצבור הזה, וזהו דרגה ב' שגם הוא טבעי.
אחרי זה מתחיל העבודה להתחזק להבין, אשר גם הגרים הבאים רק עתה להתישב בשכונתו צריך להשרות עליהם האהבה כמו על בני עירו, הגם שעתה עניים הם, אולם בדרך 'החכם עיניו בראשו' (קהלת ב, יד) אפשר להשכיל שבדרך הזמן יכולין להתעשר ויהנה מקרבתם.

שיעור האהבה
וסדר החינוך מקרב הרבה, דהיינו להבין השיעור בשלימותו שהוא 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח). שמתחילה נאמר (ישעיה נח, ז) 'ומבשרך אל תתעלם' דהיינו רק בני משפחתו, ועל זה אינם צריכין להראות שיעור. אמנם על חיי הצבור צריכין להראות השיעור, 'ואהבת לרעך כמוך' וכן על הגר 'ואהבת לו כמוך' (ויקרא יט, לד).

סדר התפתחות טובה לאהבה
שמתחילה צריך להתחזק באהבת עצמו בשיעור מלא, כי טבע האדם מנעוריו להיות עצל אפילו במה שמגיע לטובת עצמו, ו'עבדא בהפקירא ניחא ליה' (גיטין יג, א), ועל זה הוכן קנאה תאוה כבוד.

אלטרואיזם תלוי באגואיזם
אחרי זה צריכין לילך במדרגות הנ"ל באותו השיעור שכבר השיג והרויח לעצמו, כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך", ועל הגר כתוב "ואהבת לו כמוך". ואין הכונה רק שצריך מתחילה לעבוד שיאהב את עצמו, כי גם האדם מועל ומאנה את אהבת עצמו בכל יום מטעם העצלות והפקרות. ואחר שקונה האגואיזם הצר, דהיינו אהבת עצמו המופרז, אז אפשר לו להרחיב האהבה על זולתו. ובזה תבין שאלטרואיזם אמיתי תלוי באגואיזם מופרז: כי מי שלא השיג אהבת עצמו במלא מובן המילה, אלא הוא בבחינת הפקר או אדם של 'מה בכך', ודאי שאין לו אפילו הגרעין של אהבה. ומי שהולך ומרחיב את אהבת עצמו ואחר כך על ידי חינוך הולך ומעבירו על אהבת זולתו, הוא האדם הגדול האמיתי.

הטעות לבטל הנציונליזם
ובזה תראה הטעות הגדול לבטל את הנציונליזם מעיקרו, כי האינטרנציונליזם המוצלח תלוי לגמרי בנציונליזם המוצלח כנ"ל, אלא הכל צריך, ואין כאן דבר מזיק, ורק לסדרים ולחינוך אנו צריכין.

מאוס פירושו מזיק
צריך לזכור הכלל הזה, שאין דבר מאוס ומזולזל, רק בפירושם בשיעור הזיקם והמועיל בו. היופי וכל שבח למשל, שאין נאה ומשובח לשמור על הגן מיופי והידור שאינו מועיל לצמיחה, ואדרבה כל זבל ולכלוך משובח ונאה לגן, באשר שמועילו ומצמיחו. ואם אנו מואסים באגואיזם, הוא בשיעור שהוא מזיק לישוב העולם, אמנם בהודע לנו אותו המלאכה איך לנצל את האגואיזם הצר בשביל טובת הישוב, הנה ודאי לשבח ויופי יחשב.

ההתפתחות והקדימה, הוא כפי ההשגחה בניצ?לים
כי כל המרבה לאסוף כל הרוחים הקטנים עם הגדולים וכל המסוגל לתועלת הרצוי, הריהו ממהר ומבטיח את התכלית המקווה. וכל המתעצל או אינו נותן לב לנצל כל דבר שראוי לנצלו לטובת המועיל, הריהו מרחיק את התכלית וגם מזיקו. ומזה יוצא לנו חוק מוחלט, שהרוצה הצלחה בעסקו אל יחמיץ אפילו דבר קטן הראוי לנצלו לתועלת עסקו.

אין נאמנות בשכל
משום שהשכל אינו שולט בגוף. ואין לאדם אמונה ונאמנות זולת על "שמירת עצמו" ועל יוצאי יריכו בזמן שצריכים אליו, לטעם היותם מוכנים כן בטבע, והוא כח גופני בעל השליטה.

אמונה בקנין
ויש אמנם עוד מקום אמונה הראויה לשכון באדם בדרך קנין, והיא האמונה בהשי"ת. אמנם בחבירו, אע"פ שקנה בו האמונה, מכל מקום אינה נאמנות, משום היותה בהכרח תלויה בדבר, ואין לך דבר שיהיה נצחי, וממילא שגם האמונה אינה נצחית, ועל כן אין כאן נאמנות. משא"כ בהשי"ת, הגם שתלויה בדבר, מכל מקום ראוי הדבר להיות נצחי כמו שהשי"ת הוא נצחי, ועל זה אמרו (פסחים נ, ב) 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'.