תוכן

י) ונחזור לענינינו, כי בתורה עם היות הפשט אמיתי, העיקר הוא הפנימיות שלה. דאל״כ, איך אפשר שתורת אלהינו, שנאמר עליה ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, וספר בה אלופי עשו, ותמנע היתה פלגש, וכמה דברים יש בתורה, שבה ברא הקב״ה את עולמו. וכל מי שסובר זה, או כיוצא בזה, עליו נאמר אוי להם מעלבונה של תורה, שמלבינים ומביישים פני התורה, באומרם שזאת היא כוונת התורה האלהיית ח״ו. ובזה תבין מה שכתוב לעיל, רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, ר״ל: לשם ה׳ דברים שבה, כאשר כתבתי, שהם: מקרא, משנה, תלמוד, קבלה ופנימיותה. אז כשנכנס באלו הה', ועוסק בהם, נעשה כמעין המתגבר, ומגלים לו רזי תורה כו׳.