תוכן

ו) וע״ז נבין מש׳׳ה ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ואומרו כי ערום אנכי ואחבא, והכוונה היא, שאדרה"ר כשבראו השי״ת, תחלה היה גופו ממקום גבוה מאד. וכשהיתה נפשו מלובשת מאותו הלבוש הראשון, ואז היה בג״ע. וכשחטא, אבד לבוש זה, ונשאר ערום, ואז עשה לו השי״ת לבוש אחר מעור. והוא ממדרגה תחתונה מאד. ובהיות האדם מורכב מכל העולמות, אמר השי״ת נעשה אדם, וארז״ל שאמר לו השי״ת כתוב, הבא לטעות יטעה. וזה לכאורה נראה עול בחקי יתברך. אבל הכוונה עמ״ש, שהשי״ת רצה לעשות האדם מורכב מכל ד׳ עולמות, וז״ש נעשה אדם, ר״ל: שכל עולם ועולם יתן בו חלק הראוי, זה נפש, וזה רוח, וזה נשמה כו'. א״כ מוכרח לומר נעשה אדם בלשון רבים, ולתקן האפשר, אמר, ויברא וייצר, בלשון יחיד. לומר: שאפילו חלק הבריאה, וחלק היצירה, הוא יתברך, הוא הבורא, והוא היוצר לבדו. ואם אמר נעשה בלשון רבים, הוא על סבה הנזכרת, ע״ד ג׳ שותפים באדם, הקב״ה ואביו ואמו כו׳.