תוכן

ד) והנה השי״ת, בתחלה האציל ממנו עולם האצילות, בי״ס, הנקראים שמו יתברך, ובתוכם מתפשט הא״ס. וזהו בתחילה היה הוא ושמו אחד. והבין מאמרם ז״ל, הוא ושמו אחד, או שמו הוא. אבל הכוונה, אע"פ שיראה לך להיות הכוונה, אעפ"י שיראה לך להישם ב' דברים ח"ו, והא"ס א'. והספירות שהם ב׳ דברים ח״ו, והא״ס א והספירות שדש שמו יתברך א'. אינו כן ח"ו, אלא הוא ושמו יתברך א אינו כן ח״ו, אלא הוא ושמו אחד, שבכל עולם האצילות אין שם פירוד כלל, שבכל עולם האצילות אין שם פרוד כלל, אלא הוא ושמו, ר"ל: עם היות שהוא ושמו הכל אחד, וזהו כל הנקרא בשמי, ואמר עוד, לכבודי בראתיו יצרתיו, ר"ל שאח"כ ברא עולם הב', הוא ושמו, ר״ל: עם היות שהוא ושמי שכבר נאמר עליו לשון בריאה, וזהו לכבודו יתברך, כמו שידעת. ואמר עוד יצרתיו, כנגד עולם היצירה. אבל עשיתיו, כנגד עולם העשיה. ואמר בו אף לומר שעם היות תחתון ורובו קליפות, אפילו הכי הוא עשהו יתברך.