תוכן

ד) וז"ש בעשרה מאמרות נברא העולם, כי להיות שכר ועונש בעולם, הוצרך המאציל העליון להאציל את הזו"ן לי׳ חלקים, ולא כלולים ביחד כמו הג׳ ראשונות. והטעם, לפי שכפי הפגם המגיע לרשעים כו', ע״י המעשה שיעשו הרשעים, כך גרמו בהם, ואז יפרע מהם. וכן לענין הצדיקים בהפך. ואמנם הפגם המגיע לנוקביה, יש מהם שיוכל לפגום ולסלק ממנה חלק אחד. וכן כיוצא בזה, עד שאפשר שיהיה פוגם, שיסלק ממנה כל הט׳ חלקים, ולא ישאר בה רק חלק העשירי לבד, שהוא סוד לכי ומעטי את עצמך. וזה חלק העשירי הנשאר בה, הוא סוד הכתר שבה, כי אם לא היה נשאר בה רק האחרונה, לא היה בה כח כלל, ואז כביכול אפילו אותה הנקודה, היתה מבטלת, להיותה חלק האחרון שבה, ויתבטל העולם, ולכך הוצרך להיותו אותו החלק העשירי שלה, סוד הכתר שלה, להיותה כולה נתונה בתוך הקליפות, כמבואר בסוד רגליה יורדות מות.