תוכן

א) או יאמר אתה מושל בגאות הים כו'. ענין השיר, למה הוא בסוד הגבורות בסוד הלוים, דע, כי הנה היסוד השיר, הוא סוד, בשוא גליו אתה תשבחם. כי הלא כשמתעוררים הגלים התחתונים לעלות למעלה לטרוף טרף, אז אתה תשבחם, בסוד בוצינא דקרדינותא, שהוא סוד שורש הדינים והגבורות. וכבר הודעתיך, כי כל מדה עליונה כלה היא בסוד בוצינא דקרדינותא, כי החסד טבעו להתפשט, אך הגבורות נותנת קצבה ומדה, ואומרת אל הגלים עד פה תבא ולא תוסיף ופה תשית בגאון גליך. האמנם אז כפי בחינת הגלים הוא מניחם לעלות, ויש שעולים מדריגה א', ויש שעולים ב' מדריגות, וכיוצא בזה קול השירים הם עולים ויורדים, והבן סוד הגדול הזה. ונמצא, כי כל בחינת השיר הוא לעלות הקול, או להורידו. וז"ס פרקי השיר וקול השירים ע"י בוצינא דקרדינותא, סוד הגבורה, ולכן סוד השיר הוא גבורה. ואמנם דע, כי כאשר יתעלו ו"ק, יתגלו גלים אלו למעלה, עד שערות העליונים בראש או בזקן, אז יהיו נימי השערות סוד נימין שבכינור, ויהיה שיר זה ע"י הכינור. וענין זה ארוך ואין ראוי להאריך בו כאן. אך דע, כי כבר ביארנו כי ענין השיר הוא דינים. ואמנם דע, כי השפתים הם נ"ה של הרא"ש דז"א, והוא משתעבד אל המלכות בימי הגלות, לנשק ידיה ולקבל הארה מדרועין דילה, לצורך נ"ה עליונים שבראש שלו. וז"ס מ"ש רז"ל, הקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, והם סוד מ"ן, העולים מתתא לעילא בסוד אור חוזר. וכן ג"כ מצינו במרע"ה שא"ל הקב"ה, ונתת מהודך עליו, והוא עשה בעין טובה, וסמך את שתי ידיו עליו להאיר לו ממקום עליון יותר. אך כאשר המלכות היא למעלה בבינה, אז היא בסוד ד' על ו' בסוד עטרה. והוא יש לו ו"ק לבד שהוא ו', והיא ד' לבד כי אין לה דרועין. ואז היא מנשקת ידיו דז"א לקבל הארה מדרועין דיליה, לשיהיה לה דרועין ג"כ.