חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אש-אשא ותננא

אשא ותננא
אשא ותננא, והם בזו"ן. והוא מטעם, שז"א רגיש הוא כלפי האש ההוא, שהיא ההתמעטות מחכמה, כי ז"א צריך להארת החכמה. כי כל עצמותו של ז"א הוא חסדים בהארת החכמה, שבזה נעשה לבחי"ג, ... ונבחן שאש הזאת של התמעטות החכמה, מחמת יציאת הבינה מהראש, נאחז בו, להיותו עב ורגיש אליה, וע"כ אש הזאת דבינה, נאחז בז"א ומוציא בו עשן.