תוכן

עש"ק עקב י"ז מנחם אב
נאפולי
אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד (י,יז)
ויל"ה, מהו הפירוש 'אשר לא יקח שחד', איך אפשר לתת שחד לבורא ית', אשר הפסוק משמיענו - 'אשר לא יקח שחד'.
והענין, שכל המדות שאנו אומרים כלפי השי"ת, הכוונה היא בערך האדם. שאם האדם רגיל לקבל שחד, היינו להנאת עצמו, כבר אין לו שום יכולת שיוכל להדבק בו ית', משום שדביקות פירושה: "הדבק במדותיו". נמצא, שכוונת הפסוק "אשר לא יקח שחד", היינו שאין לאדם לקבל שחד בזמן שרוצה לברר איזה ענין בבחינת אמת ושקר, כי אם יש שם איזו כוונה להנאת עצמו - כבר אינו יכול לראות את האמת, "כי השחד יעור עיני חכמים", משום שאור החכמה יכול להתפשט רק במקום שיש כלים נקיים לגמרי מבחינת קבלה עצמית. משא"כ בחינת חסדים אפשר לעשות אפילו שעדיין לא נקי לגמרי, משום שבעת עשיית החסדים הוא לא יכול לפגום, משום שעשיה הוא בבחי' השפעה. משא"כ אור החכמה, כשהוא מתפשט הוא בבחי' ידיעה וקבלה, לכן אפשר לפגום. לכן כל זמן שאין האדם מטוהר מאהבה עצמית, יש תיקון שלא יכול לראות שום דבר מבחינת החכמה.