תוכן

אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת [תהלים קו' ג']. הנה צדקה היא על דרך, "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". כי ענין אמונה נקרא צדקה למסכנא. ועבודה זו צריכה להיות בכל עת, שתמיד צריך לראות שהיסוד של העבודה יהיה מגולה לפניו בבחינת מסכנא. ויחד עם זה, צריך להיות שומר המשפט, כי ענין משפט הוא דוקא בשכל, כי משפט נקרא את כל מה שמבינים. וענינו הוא, שצריכים להמשיך את שכל התורה וטעם המצות, שעל ידי זה בונים את השכינה הקדושה. כי על ידי השכל התורה והמצות, שממשיכים, צריך להיות הכל על חשבון היסוד, שהוא למעלה מהדעת. ודוקא שלוקח את בחינתה למעלה מהדעת, אזי הוא זוכה לדעת דקדושה בתורה ומצוות.
נמצא שהשכל מחייבו ללכת על יסוד למעלה מהדעת. וברגע שנכשל ביסוד, שרוצה לקבל גם ביסוד בחינת דעת, תיכף מסתלק ממנו גם הדעת, שהיה לו בתורה ומצוות, ועל ידי זה נקבע בלבו את האמונה בחינת יראה, היינו יראת חטא, כי ברגע שנתעורר בחינת דעת על היסוד, תיכף הוא נופל ממצבו בתורה ומצוות.
נמצא שעל ידי המכשולים האלו, כבר הוא יודע לשמור את עצמו מפני מחשבה זרה. ויש גם כן בחינת יראת שמים, שפירש אאמו"ר, שיש לפעמים אנשים, שעומדים במדריגה, שאין להם כבר ממה לפחד, ומכל מקום הם שומרים על בחינת אמונה לא מטעם יראת העונש, כי כבר רואה, שאין כאן מקום לנפילה, ומקיים את האמונה מטעם יראת שמים, היינו שרואה, שכך הוא רצון העליון.
נמצא, שעל ידי זה שעוסקים בשאר דברים בבחינת השכל ודעת, על ידי זה בונים את השכינה, הנקראת אמונה. היינו שרואים, איך שכדאי לשמור את בחינת אמונה, כי כל הרווחים ישנם, רק בזמן ששומרים את היסוד. וזה נקרא, שעובדים במקום אחר, ומרוויחים שם בחינת הדעת והשכל, ואת כל הכוחות נותנים לה בבחינת צדקה. היינו עם החיות והשכל, שקבל מהדברים שעסק בהם, עם אלו הכוחות, הוא צריך לעבוד את מצות האמונה.
וזה נקרא לאקמא שכינתא מעפרא, היינו שרואה את חשיבות של האמונה, שדוקא מתי שהולך על היסוד הזה, יש לו כל הרווחים, ממילא כבר בחינת זו חשובה עליו.