תוכן

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה [תהלים צד' יב']. וי"ל הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, וזהו ההיפך מהמטרה.
ואפשר לפרש, הלא ידוע שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, כמ"ש בהקדמות לספר הזהר. כי כל העולם אוהבים את המנוחה, אלא זה דומה לאדם שאוחז מקל ביד ומרביץ לכולם שיעבדו. לכן מוכרח כל או"א לוותר על המנוחה שלו, בכדי שינצל מן היסורים שמרביצים בו עם המקל. והמקל זה היסורים, שאדם מרגיש שחסר לו משהו. לכן כשיש לאדם חסרון, שאין לו מה לאכול, הוא מוכרח להתיגע, בכדי להשקיט לו היסורים של רעב וכדומה. וכל מה שהחסרון ביותר, הוא מוכרח לתת יותר יגיעה, עד שמוכרח להשיג את הדבר שאליו הוא משתוקק.
לכן אם הקב"ה נותן לו יסורים בזה שאין לו שום רוחניות, אז היסורים מחייבים את האדם לתת יגיעה רבה, עד שמוכרח להשיג את הרוחניות, שמרגיש שחסרה לו. ואז ע"י היסורים, הוא ישתדל לבוא לרוחניות, ששם הוא יקבל את מטרת הבריאה, שהיא להיטיב לנבראים. שאז הוא יראה מה שנקרא רוחניות, שמקודם יש לו רק יסורים בזה שאין לו, לכן הוא עוד לא יודע מה זו רוחניות. משא"כ כשמשיג, אז הוא רואה את מטרת הבריאה.
וזה כמ"ש אאמו"ר זצ"ל ההבדל בין גשמיות לרוחניות. גשמיות, כשאין לו מרגיש יסורים. וכשיש לו כל הדברים הגשמיים עוד לא מרגיש סיפוק מהגשמיות. משא"כ רוחניות, אין להאדם שום יסורים כשאין לו. אבל כשיש לו, אז יש לו סיפוק מהחיים. לכן כשמרגיש יסורים שאין לו רוחניות אז זוהי סיבה שיזכה לרוחניות.