תוכן

אשה כי תזריע וילדה זכר. [ודרשו חז"ל (נדה כה:): אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. איש מזריע תחילה יולדת נקבה].
ענין זריעה - מה שנותנים בארץ וזה נרקב, ואחר כך יוצא מזה מאכל.
אשה כי תזריע, אם האדם נותן באדמה וזורע את כלי הקבלה שלו - אז יוצא מאכל של זכר, היינו, הוא זוכה לכלים דהשפעה.
ואם איש מזריע, היינו, שנותן באדמה את ניצוץ השפעה עד כמה שיש לו - וילדה נקבה, היינו כלי קבלה.
כי ענין הזריעה, הוא מה שהאדם נותן באדמה שירקב. והיות שהאדם בא ממלכות הממותקת בבינה, שיש בו ב' כוחות, היינו, השפעה וקבלה. וכשהאדם מתחיל בעבודה והוא רוצה על ידי קיום תורה ומצוות שתרקב באדמה בחינת אשה שלו, שהוא כלי הקבלה - הגם שעוד לא קבל את כלי השפעה, מכל מקום: "וילדה זכר", שבסופו של דבר הוא יזכה לכלים דהשפעה.
בזהר: אמר ר' אחא, וילדה זכר, וכי כיון שמזרעת יולדת וכו', הלא בהריון תלוי הדבר, והכתוב הזה היה צריך לומר, אשה כי תהר וילדה זכר. מהו, כי תזריע וילדה. א"ר יוסי, אשה, מיום שהזריעה ונתעברה עד יום שיולדת אין מלה בפיה, אלא הולד שלה אם יהיה זכר (הסולם אות י(. היינו, שהיא דואגת שהולד שלה יהיה זכר.
ויל"ה, מאי נפקא מינה כל כך שאנו צריכים לדעת מה שהאשה אומרת בכל ימי הריונה - ואם אני יודע את זה אני מקיים בזה לימוד התורה?!
ויש לרמז, כי בזמן שהאדם מתחיל לעבוד ורוצה להגיע לידי דבקות ה', היינו, שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא "אשה כי תזריע", היינו, שהוא לתת את הכלי קבלה באדמה, שירקבו, ועל ידי זה יצמחו לו כלים דהשפעה שזה נקרא בחינת זכר - הגם שעוד לא זכה לבחינת השפעה, אבל כל עבודתו שהוא עובד, רק דבר אחד בפיו, היינו אם יזכה לכלים דהשפעה, לכן כתוב: "אשה כי תזריע וילדה זכר". היינו, אם תיכף בעת הזריעה, שהוא תחילת עבודה, הוא דואג רק שיזכה לבחינת זכר - זה דומה כאילו ילדה זכר.
נמצא: "אשה כי תזריע". היינו, הקב"ה צריך לתת נשמהצט, אז הקב"ה יודע, אם באמת האדם זרע את האשה שלו, היינו כלי הקבלה, וכל הזמן רק דבר אחד בפיו - שתלד זכר, היינו כלים דהשפעה - "וילדה זכר", אז הקב"ה נותן לו את הכלים דהשפעה. כמו שאמרו חז"ל: הבא לטהר מסייעין אותו.