תוכן

יתרו תש"מ
ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי (יט,ד) וברש"י: על כנפי נשרים - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו וכו'. אומר, מוטב יכנס החץ בי ולא בבני.
ענין החץ הוא מלשון חציצה, כמו שאמרו: "מנין למתפלל שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שנאמר: ויסב חזקיהו פניו אל הקיר". וכמו כן מלשון מחיצה. שענין חציצה, הוא בחינת פירוד שמפריד בין שני דברים. ובענין מחיצה, מבואר בריש מסכת בבא בתרא: "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע". ומפורש שם, שמחיצה פירושו 'גודא', היינו כותל המפסיק. "ואימא מחיצה פלוגתא, כדכתיב, ותהי מחצת העדה". עכ"ל. משמע שמחיצה היינו שהוא בחינה שמחלקת את הדבר לשנים.
וכן בתהלים: "חציך שנונים עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך".
ולהבין את כל הנ"ל: הנה ידוע, שהצמצום (ש(היה בכדי שיהיה השתוות הצורה. לכן נעשתה הסתרה, שנקרא השגחה בלתי גלויה, שעי"ז יצא בחי' הסתר פנים של הקב"ה, שבשביל זה יש עבודה בבחי' הבחירה, ויש עבודה גדולה לאדם שיאמין שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וזה נקרא, שיצא כותל המפסיק ביננו לבין אבינו שבשמים, כמ"ש: "הנה זה עומד אחר כתלנו".
ובזמן שאדם מתפלל, צריך שיראה "שלא יהיה דבר חוצץ". היינו, שצריך ליחד את עצמו עם הקב"ה בבחינת השתוות הצורה, דהיינו שיהיה לשם שמים.
משא"כ כשאדם דואג לעצמו, הוא בבחינת פירוד. לכן כשבאות מחשבות של פירוד, נקרא זה 'חיצים' שהורגים את חיות הרוחניות באדם. וזה נקרא: "חציך" של הקב"ה הם "שנונים", שהורגים את חיות דקדושה. וכל החיצים שמקבלים הוא נובע רק מההסתרה שהקב"ה הסתיר את עצמו, נמצא, שהנבראים מדברים לשון הרע על ההשגחה, ומי גרם לזה - הקב"ה בעצמו.
וזה פירוש: אומר מוטב יכנס החץ בי. היינו, הלשון הרע שמדברים עליו. ואל יכנס בבני - כי על ידי ההסתר שעשה תהיה הזדמנות ומציאות שהם לא ישארו עם החיצים, היינו שלא יהיה בפרודא, שדוקא ע"י התגברות בזמן ההסתר הם יבואו לידי השתוות הצורה (אחרת ישארו בפרודא, המכונה מחיצה או כותל המפסיק) ודוקא על ידי זה - "ואביא אתכם אלי".