ארץ צלצל כנפים
הוי ארץ צלצל כנפים. דהיינו ב׳ מיני צללים מב׳ מיני כנפים. ובזה מובן מה שאמר הוי ארץ. כי סוף סוף הארץ נמצאת אז בדין, כמ״ש, ושאטין בעלמא לאבאשא, אלא בדין ממותק במדת הרחמים דבינה. וההפרש הוא, כי על מדת הדין הקשה אין תשובה מועילה ולפיכך אין העולם יכול להתקיים. אבל על הדין הממותק ברחמים, אם ישובו, יזכו לקבל האורות הגדולים דבינה ... וע״כ יכול העולם להתקיים.