תוכן

בביאת הארץ נגלה שכל הקליפות הן טובה

(שנת תרע"ט)

שני בני אדם הלכו בדרך, אחד מצא נחש ולקחו לביתו, והיה מטפל בו תמיד להאכילו ולהשקותו, עד שנעשה ונגדל בכל קומתו, עמד עליו והורגו, הרי משלם רעה תחת טובה. וחבירו מצא עגל קטן בדרך, לקחו לביתו והיה מטפל בו תמיד להאכילו ולהשקותו עד שנעשה ונגדל בכל קומתו, אז נטל אותו ושחטו ונהנה מאד מבשרו, הרי 'נוצר תאנה יאכל פריה' (משלי כז, יח).

וזה סוד שנאסרו במדבר בבשר תאוה, אלא היו צריכים להביא הבהמות לעזרה ולשוחטם ולאוכלם בבחינת קרבן שלמים, אבל בבואם לארץ הותר להם בשר תאוה, כמו שכתוב (דברים יב, כ) 'בכל אות נפשך תאכל בשר', כי באמת לא ניתן הרע אלא להשלמת הטוב 'כיתרון האור מתוך החושך', אבל טרם גמר התיקון בסוד העבודה אי אפשר להשיג בחינה זאת היטב, דהיינו שקליפה וקדושה ישתמשו בשוה, כי 'אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת' (יבמות קיב, ב), ולכן אסורים היו בבשר זולת בסוד שלמים.

אבל בביאת הארץ נתגלה היטב שכל הקליפות והמסכים שעברו ע"כ (-עד כאן) לא היה יותר אלא כמו שאובסים בהמה להכינה לשחיטה, ולא היה כלל נחש נחשת אלא מרעה טוב ושמן, ולכן 'בכל אות נפשך תאכל בשר', ואוכלים בכל מקום, כי אין כאן דין כלל, והכל טוב מאד. ובמדבר נדמה להם לנחש שממית, ובארץ ישראל ראו בטוב שאין כאן נחש כלל אלא 'כירק עשב נתתי לכם את כל לאכלה' (בראשית ט, ג), סוד זווג, והכל קדוש. וכל המקומות ארץ ישראל הם, וכל הגוים משמשים נאמנים להם, 'והיה ה' למלך על כל הארץ' (זכריה יד, ט), פירוש, כי כן היה לפנים ג"כ, והבן.