תוכן

יב) ופי' בזהר, כי ים כנרת, היה בחלקו, והם ב' בחי': כנור, וכנרת. כנור בזכר, וכנרת בנוקבא. כנו"ר כמנין זרע, וכנר"ת גי' תרע"א, והם הגבורות הם בהוד. וכבר בארנו, כי בישול הזרע של הזכר, הוא בנצח שלו. ושל הנוקבא בהוד שלה. ופי': כי כל זווג הנעשה ביום, בין בשחר, בין במנחה, הכל באצילות, הכל נעשה ע"י התעוררות התחתונים. והזווג הנעשה בלילה, הוא בבריאה, לכן תפלת ערבית רשות. ולפי שהוא למטה, ואינו תלוי בהתעוררות מעשה התחתונים, וכל זווג הוא בכח הגבורה, ולכן צריך כינור בבחינת שיר, והשיר הוא לעלות ולהתקשר הגבורות בשרשם למעלה בנצח. ובחצות לילה, שאז הזיווג העליון היה ברוח צפונית, שהיא למעלה מראשו, שהיא בהוד, כי היא למטה אחורי היסוד, והכנור הוא למעלה בהוד, שהיא באמא. והיה מנשב בו, ומנגן מאליו בלתי התעוררות התחתונים, כי אז ישינים כולם, ואין תפלה ולא דבר. וכנרת הוא המלכות העולה מ"ן, ואינה בזבולן אלא בנפתלי שהיא נוקבא. ופי': נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר הוא כך: כי 'אילה 'שלוחה 'הנותן, ר"ת אשה. ועוד "הנותן "אמרי "שפר, ג"כ ר"ת אשה. גם "שלוחה "הנותן "אמרי, ר"ת אשה. ואלו הג' נשים, א' לשה, וא' עורכת, וא' מקטפת. ונפתלי מזאת הבחי' של הנוקבא, כי ים כנרת הוא בחלקו, אלא שנתקשר עם זבולון לזווג. ולז"א שהיה בחלקו, ר"ל שנפלה ונתקשר עמו בחלקו.