ארך אפים
ואלו ב׳ תקינים דא״א הד׳ וה׳, שנקראים בו לשארית נחלתו, ולא החזיק לעד אפו. נקראים בז״א, דהיינו בי״ג שבתורה, ארך אפים. והיינו ע״ד שפרשו חז״ל, מאריך אפו וגבה דיליה. כי בתקון הד׳ האריך האף שלו, כי שוב נתגלו הדינים והקטנות בשפה תתאה, ובתקון ה׳, שנעשה גם בשפה תתאה, האורח הפנוי משערות, ומקבל רוח חכמה מנקבי החוטם, דרך אורח העליון שעל שפה עלאה, הרי הוא גבה דילה. שחוזר ומשבית הדינים ...