תוכן

ב) או יאמר באופן אחר. והוא, כי כשראו אלו המובלעים בצומח, כי אין להם תקנה, בהיות כי אין ענבים בגפן, מתרעמים איש לרעהו ואומרים על מה אנחנו יושבים. פירוש, כי אין לנו תקנה, ואנחנו יראים לבא במדריגה יותר תחתונה מזו, שהוא בדומם. ובבואינו שם, יאמרו לנו המקטריגים, האספו ובאו אל ערי המבצר, בתוך אבני קיר הבצורות בבית ובשדה, והם הדומם, כמו נבל, שנאמר עליו וימת לבו בקרבו, והוא היה לאבן. וז"ש ונדמה שם, לשון דומם, ונהיה לאבן. וזה יהיה לנו בגזרת יוצרינו, שהדימנו וישקנו מי רוש, כי חטאנו לו. וז"ש ג"כ קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה, וזהו ג"כ מ"ש עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, לרמוז על מ"ש הרב זלה"ה, שיש גלגול בד' זמנים בשנה, כל ג' חדשים, ביסוד אחד מתגלגלים הנשמות להתתקן שם, ולעלות ממדריגה אל מדריגה, כל א' כפי מעשיו וכפי זמן הקצוב עליו, לכפר על עון אשר חטא בו, ככתוב בגלגולים באורך. א"כ, עתה מתרעמים אלו ואומרים, כי בהיות שאין ענבים בגפן, זאת היא הסיבה שיעבור קציר וקיץ. וכל י"ב חדשי השנה, ולא נושעו בעונותם, ובזה יובן ג"כ מ"ש הנני צורפם ובחנתם, ר"ל הייתי רוצה לצורפם ולהביאם למקום קדוש, ואיני יכול מפני רעת בת עמי. וגילוי זה הענין, נרמז בפסוק האחרון, באומרו דבר כה נאם ה' ונפלה נבלת האדם. יאמר, בהיות שהגזירה אמת, שיפול נבלת האדם כדומן על פני השדה, ר"ל כאבן דומם, ומה שהיו בצומח יהיו כעמיר מאחרי הקוצר, ואין מאסף אותם הביתה להביאם לידי תיקון, ולא יוכל להתבטל הגזרה. כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, ואהיה מטה כלפי חסד. וז"ש כ"א בזאת יתהלל כו'. כי אני ה' עושה חסד כו'. ועיין תשלום דרוש זה בפ' ונתתי עשב בשדך כו', בפרשת עקב.