תוכן

כ"ב אדר תשי"ג
ת"א.
א) הקשה למה צריכים להמשיך בחי' חכמה שהיא בחי' ידיעה, אם כל עבודתנו היא בבחי' אמונה למעלה מהדעת. ותירץ, דאם לא הי' צדיק הדור בבחי' ידיעה, אזי הכלל ישראל לא היו יכולים לעבוד בבחי' אמונה למעלה מהדעת. אלא דווקא בזמן שצדיק הדור ממשיך בחי' הארת חכמה, אז הדעת שלו מאירה בכלל ישראל.
בדוגמת האדם, שאם המוח של האדם מבין ויודע מה שהוא רוצה, אזי האברים פועלים את פעולתם ולא נזקקים לשום שכל, אלא היד והרגל ושאר אברים פועלים ועושים מה שמוטל עליהם. ולא יעלה על שום בר דעת לשאול ולומר, שאם היה שכל להיד והרגל, אזי העבודה שלהן היתה יותר נעלה. אלא שהשכל לא משנה להאברים, שהאברים נערכים לפי גדלות המוח. ז"א אם המוח הוא שכל גדול אז כל האברים נקראים על שמו, שהם נק' אברים גדולים.
כמו כן כאן, אם הכלל דבוק בצדיק אמת, שהוא כבר זכה לבחי' ידיעה, אזי הכלל יכולים לעשות מעשים בבחי' אמונה, ויש להם הספקה שלימה, ולא חסר להם שום בחי' ידיעה.