תוכן

ענין אמונה הוא דוקא עבודה טהורה. משום שאין הרצון לקבל משתתף עם העבודה הזאת, אלא אדרבה, שהרצון לקבל מתנגד לה, שטבע של הרצון הזה, הוא רק לעבוד במקום שהוא רואה ויודע, משא"כ למעלה מהדעת. לכן בזה האופן יכולה להיות הדבקות בשלמות, מטעם שיש בזה ענין השתוות, ז"א שהוא ממש להשפיע.
לכן כשהבסיס הוא קבוע וקיים אצלו, אזי אפילו כשמקבל השפעות טובות, נבחן זה אצלו בבחינת תרי"א - שבגימ' "תורה". ועל זו התורה צריך להיות בחי' מורא, היינו שצריך לראות שלא לקבל שום סיוע ותמיכה מבחינת תורה - אלא מן בחי' אמונה. ואפילו כשנראה אצלו דבר זה לבחינת מיותרת, יען שהוא כבר מקבל מבחי' "ארץ חמדה", מכל מקום הוא צריך להאמין שכך הוא האמת. וזה פירוש וכל מאמינים שהוא "אל אמונה", שדוקא ע"י האמונה יכול להחזיק את המדרגה.