בקדושה צריך בחינת נפש ובחינת
דעת
שם בְּהֵמָה
נגזר מן 'בַּהֲמוֹת ים לגליו'. ותבין
הפסוק (תהלים לו, ז) 'אדם
ובהמה תושיע ה'', דווקא בערומין בדעת כבני אדם ועושין עצמם כבהמה. שסוד הנפש
היא התשוקה וחן בלי טעם ופירושים, על דרך הכתוב (ירמיה
לא, יט) 'המו מעי לו', אמנם בקדושה אינה משובחת,
כי 'בלא דעת נפש לא טוב' (משלי יט, ב),
אלא צריך להיות בו שני הבחינות יחד בדיוק, כלומר, אחר שלימות הנפש בבחינת התשוקה
וחן שהוא למעלה מן הדעת על דרך 'המו מעי לו', צריך למציאות דעת בשלימות,
כמו שכתוב (דברים ד, לט) 'וידעת
היום והשבות אל לבביך' וגו', כי רק עם הדעת, נפש יהיה טובה.
וזהו שאמרו חז"ל (חולין ה, ב) 'אלו בני אדם שערומים בדעת', אלא להוסיף חביבות 'משימים עצמם כבהמה', על דרך 'כי בי חשק' (תהלים צא, יד) ועל דרך 'המו מעי לו' (ירמיה לא, יט), שהוא ענין ועושים את עצמם כבהמה.