שינה ויקיצה באמונה
עניין
'שינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, שינה לצדיקים' וכו' (סנהדרין
עא, ב).
פירוש, דכל הברואים נטבע בהם מהות השינה, שענין השינה מרפא להם כל מיני עייפות,
וכשמקיצים, הם כבריה חדשה אשר לא עלה עליה עול ועבודה מעולם.
וגם
לרוחנים ניתן עניין זה. דרך משל, יש זמן לכל בעל אמונה שלימה, אשר בו תניח מעבודת
ה'. דידוע שגוף כל עובד ה' הוא האמונה, וההשכלה היא בחינת החיות המושפע בגוף
הנ"ל, ונעשים כאחדים, כמו הערך של בעל חי הגשמי וגופו הב...
והנה
בעת השינה, אז בחינת הגוף וכלים שלו נחים מכל תנועה, ואף על פי כן החיות שבו,
ואפילו שֵׂכֶל
הדמיון שקבל מכל יום שלפניו הולכים ופועלים כמו בהקיץ, ועוד יותר במהירות, כטבע
הרוחני בלי גוף שאין לו מרחקים וגבולים לא בזמן ולא במקום כידוע.
ולכן
כשבאה להאמונה בחינת שינה, אז 'שינה לרשעים נאה להם'. פירוש, כיון שהצדקות שבו לא
... כל צרכו, אז מיגע ביותר בעבודתו מפני הרשעות ... לו,
והוא כבחינת 'עָיֵף ולא ירא אלקים' (דברים כה, יח). וזה סגולת השינה,
שהאמונה ישינית, שבמשך הזה נרפא לה כל מיני עמל ועייפות שעברה עליה
מעודה, ואחר כך בא צדיק גמור ומקיץ אותה ויאמר עליה 'אני שכבתי ואישנה, הקיצותי כי ה' יסמכני'
(תהלים ג, ו), ומאותה
שעה והלאה מקבלת חיותה והשכל ... ...
... במי שעובד באמונתו יותר ... ... כי באמת
זה הוא הבחינה וכח שאינו מורכב, וכיון שאיננה מורכבת, על כן חומרה בריא מאד, שאינה
צריכה לנוח ולישון, אבל מכל מקום לפי השתתפותה בהנברא, והוא עובד בה יותר מדאי, אז
גם עליה יעבור כח העייפות, והיא מניחה את עצמה לישון, וזמן שינתה היא משלוש חדשים
בפעם אחת, ואחר כך כשמקיצה משנתה העריבה אשרי בעליה, וזה סוד 'לא אירא מרבבות עם וגו'
והכית את כל איבי לחי' וגו' (תהלים ג, ז),
והוא חכם וגבור ועשיר וכו', אשר מכאן ולהלאה מכיר בטביעת עין את מקומו, וכובש את
יצרו ושמח בחלקו ממעל,
והבן.
וזה
עניין 'מתוקה שנת העובד' (קהלת ה, יא).
וזה עניין 'בשוב הוי' את שיבת ציון היינו כחולמים' וגו' (תהלים
קכו, א).
ומזה
מובן ההבחנה בין עולם העליון לעולם הנקודים,
אשר אותו מעשה השלימה וטהורה באו בב' העולמות בסגנון אחד, ושמה בעולם העליון היו
העולמות כולם שמחים ומתענגים עמה, ופה בעולם הנקודים היתה מתראה כדבר נוסף.
ועתה מובן, כיון שהצדיק כבר עמל בנוקבי' בסיפא דרישא, אשר כל המושפעים משם ולהלאה המה צדיקי אמת ו'יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ וְלֹא יִיעָפוּ' (ישעיה מ, לא), על כן מובן מאד שבמקום שאין עייפות, יהיה עניין השינה מגונה מאד, כמו שינת הצהרים ושיחת הילדים, שהמה מבלי עולם.