אֱמוּנָה אֺמֶן
ד'
שבט [תרפ"א]
ענין
שם אומן ושם נאמן,
דרך משל, ברואה איש עני וגברא ערטלאי, ובקש מאחד להפקיד אצלו מעותיו, ונמשך אחר
דבריו בלי דעת, והפקיד אצלו כל מה שצמצם מפרנסתו, גם לא הרהר אחריו אם ישלם לו
פקדונו בחזרה או לא, ונמשך כן ימים ושנים, עד שנעלם אותו הנפקד וכמעט ששכח ממנו,
ופתאום נתגלה כעשיר גדול בבגדי תפארה ואמר לו: 'אנכי שנתת לי תמיד פקדוניך פרוטה
ופרוטה, והרי שלך לפניך עם הרוחים שעשיתי ממעותיך', ונתן לו אוצר גדול באין ערך.
ואחר זמן אמר לו: 'אם תרצה תוכל ליתן לי עוד הפעם מעותך בפקדון, כי הנך רואה את הרוחים שיש לך על ידי, ומוטב שיהיו המעות ברשותי'. וכמובן שתיכף נתן לו ברוב תודה. אבל חילוק נבחן מפקדון הא' לפקדון הב', שבפקדון הא' עדיין לא היה הנפקד נאמן לו כלל, ולכן נקרא בשם אומן, פירוש, שעל ידי זה אמונתו אומן, כי יראה לו שנותן הכל משלם, ועוד יותר. אבל עתה בפקדון הב' נקרא נאמן, כי כבר יודע שנאמן הוא, והבן.