חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת
החיפוש לפי כותרת תמיד מדויק ולא מורפולוגי

יום הבכורים

תוכן

יום הבכורים

'יום הבכורים' (במדבר כח, כו), חז"ל פירשו (מנחות פד, ב) שהוא בכורי קציר חטים. עי' רש"י ז"ל.

ועל פי פנימיות, הענין, כי בִּכּוּרִים כמו בְּכוֹרִים. והנה לוחות הראשונות הוכנה העבודה בבכורים להקריב קרבנות וכו', ומעלת כלל ישראל היה בקדושת כהנים, כמו שכתוב (שמות יט, ו) 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. אמנם מסיבת חטא העגל ולוחות שניות הוכנה העבודה בכהנים, וישראל יצאו מקדושת כהן (רש"י במדבר ח, יז).

וסוד הבכורה מפורש בקרא (דברים כא, יז) 'כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה'.

וסוד פי שנים הוא בסוד הכתוב (ישעיה סא, ז) 'בארצם משנה יירשו', וכן על דרך הכתוב (דברים טו, יח) 'כי מִשְׁנֶה שכר שכיר עבדך', דהיינו שעבד ביום ובלילה, כמו שפירשו ז"ל (קידושין טו, א). ומכאן בנין אב, שסוד 'מִשְׁנֶה' האמור בכל מקום, דהיינו 'פי שנים' דבכורה (דברים כא, יז) ו'פי שנים ברוחך אלי' האמור באלישע בן שפט מֵאָבֵל מְחוֹלָה (מלכים ב' ב, ט) ו'בארצם ירשו משנה' דשכר הצדיקים (ישעיה סא, ז), וכן 'לחם משנה' (שמות טז, כב) 'כסף משנה' (בראשית מג, יב) וכו', כולם נובעים מבחינת יום ולילה האמור בעבד עברי.

וסוד יום ולילה מפורש בקרא דיום א' דמעשה בראשית 'ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה' (בראשית א, ה), כלומר, כל ההארות והעונג מכונה בשם יום, וכל החשכות והיסורים מכונים בשם לילה.

היום נמשך אחר הלילה

ובזה תבין סוד הלילה שקודמת ליום, כמו שכתוב (בראשית א, ה) 'ויהי ערב ויהי בקר'. והוא כי כל הבריאה היא במחשבה כדי להנות לנבראיו, הגם שהם בתכלית הקטנות, כמו שכתוב 'לפי עצמת יכלתך כן ערכת שפלותינו', ועם כל זה רצה הקב"ה להנותם מידו הרחבה, וכדי לאפשרם לקבלה הזו, על כן הכין את החושך שהוא כמו שמן ופתילה אשר האור יוכל להתדבק בו, על דרך הכתוב (ע"פ קהלת ב, יג) 'ויתרון האור מתוך החשך', ומובן היטב הקדם הערב לבוקר דמעשה בראשית.

בכור ופשוט - הלילה אחר היום

ובזה מובן דכל ההארות והטוב הנקראים יום הם סוד 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' (סנהדרין צ, א), דהיינו חלק של פשוט (בסוד בהא"ה) שהוא מעשיהם של צדיקים המכונה יום כנ"ל, אשר בהקדם הלילה זכו לזה. ובאופן זה נשאר הלילה בסוד 'מלאכה שאינה צריכה לגופה'.

אמנם יש צדיקים גמורים המכונים בשם בכורים, בסוד הכתוב (תהלים פט, כח) 'אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ', שהמה הבחירים מכל ישראל, כי יש להם ב' חלקים לעולם הבא, דהיינו פי שנים.

פירוש, כי באמת הקודם חשוב יותר מן הנמשך, וכיון דהערב קדם לבוקר במעשה בראשית כנ"ל, כי יתרון האור מתוך החשך, ואיך אמרת כי מלאכת הלילה היא מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא כמו עבד המכין לאדונו שהוא היום, כנ"ל.

אמנם באמת יש ב' תשובות, ותשובה מיראה היא שזדונות נעשים כשגגות (יומא פו, ב), אם כן ודאי שאינם נחשבים לרווח, אלא למכינים. מה שאין כן בתשובה הב' שהיא מאהבה, שהזדונות נעשים לזכיות (יומא פו, ב), אם כן כל החשכות והיסורים שהוא מעשיהם של רשעים, כיון שנתהפכו לזכויות, הרי אינם מכינים, אלא המה נהפכו לאורות גדולות ותעצומות בעצמם. וזה סוד 'שכר משנה' 'כי משנה שכר שכיר עבדך' (דברים טו, יח), כי עבד גם כן בלילה, כי החשכות והעברות נעשו לו לזכויות כאמור, ונמצא בארצם ירשו משנה.

ובאופן זה נמצא באמת שהקודם חשוב מן הנמשך, וזה סוד 'ואת עלית על כלנה' (משלי לא, כט), כי הלילה חשובה ביותר מן היום, כי יש לה ב' כוחות: הא' שהיא המכינה ליום בסוד 'ויתרון האור מתוך החשך'. הב' שהיא בעצמה יש לה גם כן תולדות ומעשים טובים, כי העבירות נהפכו לזכויות, ועל כן נמשך הלילה אחר היום באכילת קדשים (חולין פג, א).

וזה סוד הכתוב (ע"פ זכריה יד, ז) 'יום יִוָּדַע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור', ועל פי דרך זה נמצא ש'הלילה כיום יאיר' (תהלים קלט, יב), ואם כן אין הלילה שייכת להכנת יום מחר בלבד, אלא היא המשך מן אור היום, ואם כן יש בה פִּי שְׁנַיִם, כי בחשבון האור שבה הרי שייכת ליום שלפניה, כי המעשים טובים של הצדיקים שנקראים יום גרמו לתשובה מאהבה והכינו את התשובה מאהבה עד שהלילה והזדונות נתהפכו לזכויות ואור גדול, ובאופן זה היום קודם והלילה נמשך. ובחשבון היום שלאחריו בסוד 'ויתרון האור מתוך החשך', נמצא הלילה קודם והיום שלאחריו נמשך.

והנה 'לית מחשבה תפיסא ביה כלל' (זוהר חדש יתרו קפה; הקדמת תיקוני זוהר יז, א), אלא מכירים אותו על פי פעולותיו יתברך, דהיינו, השגחתו יתברך על כל המציאות, והעושים תשובה מאהבה אשר זוכים לפִּי שְׁנַיִם, שזוכים בבנים קדושי עליון גם מהשנואה, שזדונות נעשות להם כזכיות כנ"ל, וזוכים להשיג גם מדת לילה ו'חשכה כאורה' (תהלים קלט, יב), המה הנקראים בכורים, בסוד הכתוב (תהלים פט, כח) 'אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ', כי בכור מלשון הכרה, על דרך הכתוב (דברים כא, יז) אותו 'יכיר לתת לו פי שנים'.