תוכן

זווג קוב"ה ושכינתיה

הר"א ז"ל מקאזניץ אמר[1], אשר עיקר הדעת, ואין דעת אחר, רק לידע שכל העזר הוא מהשי"ת לבד. פירוש, שיאמר כל נעזר 'עזרי מעם ה'' (תהלים קכא, ב).

ובזה נבין איך איש ישראל שב לשורשו ונכלל בשכינה הקדושה. כי אין לך שום דבר מתגלה בעולם הזה זולת על ידי זווג עליון, וכל עזר והנאה שאדם נהנה בעולם הזה, אם יודע שהשי"ת הוא הנותן לו והמשפיע, נמצא שנשמתו נקשרת בשכינה הקדושה, כי היא המקבלת מהשי"ת, וממילא גורם האדם זווג של קוב"ה ושכינתיה. אבל אם ח"ו אינו יודע האמת הזה, אלא תולה עזרתו במקרה (או בלי הכוונה הזאת) אז מזמן את הקליפה וכו', שזה סוד 'ושפחה כי תירש גבירתה' (משלי ל, כג).

להבין למה מכונה הזווג בשם ידיעה, על דרך הכתוב (בראשית ד, כה) 'וידע אדם את חוה אשתו'. והיינו כנ"ל, כי הכל תלוי בידיעה, שבידיעתו מזווג אלוף או ח"ו מפריד אלוף כנ"ל. וזה סוד "הדעת" האמור בכמה מקומות שבו תלוי כח הזווג, אמנם בחכמה ובינה אין זווג, ד'אל אחר אסתרס', והבן.

כל המביא דורון לתלמידי חכמים כאילו (אוכל) [מקריב] בכורים (כתובות קה, ב)

נבין עם הנ"ל שהמשכת מוח הדעת לפרצופין דקדושה לזווג קוב"ה ושכינתיה הוא על ידי ידיעה שהשי"ת הוא כל העוזר והמהנהו, ואם ח"ו אינו יודע, הרי הוא ממשיך מוח הדעת לקליפות ושפחה יורשת גבירתה ח"ו כנ"ל. אבל לאו כל מוחא סביל דא, וידיעה זו בכל בהירותה תיתכן רק בכהן המשרת במקדש ה'.

עם האמור נבין פרשת בכורים, שמתחילה אומר המביא 'הגדתי היום לה' אלקיך' וגו' (דברים כו, ג), ואחר כך 'ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך וענית ואמרת לפני ה' אלקיך' וגו' (דברים כו, ד-ה).

פירוש, כי בטרם שהבכורים מגיעים לידי הכהן, עדיין אין לו אלוה, משום שאינו מרגיש ואינו יודע שהשי"ת הוא העוזר והנותן, ועל כן מוכרח לומר 'הגדתי היום לה' אלקיך', לאלקים של הכהן.

אבל לאחר שהגיע לידי הכהן, אז 'והניחו לפני מזבח ה' אלקיך', כלומר, שמשרה שפע קודש על המביא עד שמשיב על לבו שהשי"ת הוא העוזר לו בכל דבר, ואז 'וענית ואמרת לפני ה' אלקיך', פירוש, שתוכל להעיד על כל הישועות, הן בכלל ישראל והן בפרטיותך, שהשי"ת הוא העוזר הכל. וזה סוד העדות שמעיד המביא 'ארמי אֺבד אבי' וגו' עד 'ויתן לנו את הארץ הזאת' (דברים כו, ה-ט), שהיא ישועת הכלל. ואחר כך 'ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'' (דברים כו, י), כי מחיש (-מרגיש בחושיו) ומרגיש ומשיב אל לבו שהשי"ת נותן לו כל זה, ואז מזווג קוב"ה ושכינתיה כנ"ל.

לפיכך מדייק כאן הכתוב 'ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך' (דברים כו, ג), והוא משום שטבע בני אדם שלא להאמין בהכהן שבימיו, או יחשוב שדבר גדול כזה היו יכולים הכהנים שבדורות שעברו וכו'. ועל כן מזהיר הכתוב 'אין לך אלא כל כהן וכהן שהוא בימיך' (רש"י בשם הספרי), והשי"ת מבטיח לנו שיתן לו הכח להשפיע לנו את "הדעת" הזה.

וזהו שאמרו חז"ל, 'כל המביא דורון לתלמידי חכמים' וכו', כי אחר החורבן 'אין לנו שיור רק התורה הזאת', ועל כן התלמידי החכמים במקום הכהנים, ועל כן יש לנו מצות ביכורים גם בזמן הזה, לזכות לדעת שהשי"ת הוא כל העוזר, ויאמר כל נעזר 'עזרי מעם ה'' (תהלים קכא, ב), עד שהמביא דורון זוכה גם כן להעיד על ישועת השי"ת לעמו ישראל בכלל ובפרט, מתחיל מן 'ארמי אבד אבי' עד 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה''.