תוכן

ב) אם תשיב משבת רגליך וכו'. כבר הודעתיך, איך ביום השבת נעשה מעצמו, מה שנעשה בימי החול ע"י תפילתינו. והוא, כי בליל שבת קודם התפילה, נכללים כל העולמות ג' בג'. כיצד, נה"י של העשיה בחג"ת של העשיה, וחג"ת דעשי"ה בחב"ד דעשיה עצמה, וחב"ד דעשיה בנה"י דיצירה, וכן עד רום המעלות. נמצא, כי מקום נה"י דעשיה נשאר חלל ופנוי. וז"ס תחום שבת, כמבואר אצלינו. נמצא, כי ע"י הכללות של כל אלו העולמות, כל הכונה היא לעלות הנה"י דעשיה למעלה, וישאר מקום פנוי ביניהם אל הקליפות, לפי שנה"י הם מלבר מגופא, ושם הוא עיקר אחיזת החיצונים. והרי זה דומה למי שמרים ונושא רגליו למעלה כדי שלא יטנפו, וזהו אם תשיב משבת רגליך. פירוש, אם תשיבם למעלה, כי הלא נה"י הם הרגלים העליונים אשר יצאו מחדש, כמבואר אצלינו, שעיקרם אינם רק שש קצות, שהם חב"ד חג"ת, אך נה"י נתוספו ונתחדשו. ועתה ביום השבת, חוזרים ליכלל למעלה אל מקומם ממש. וזהו פירוש אם תשיב משבת רגליך, שהוא השבת הרגלים, שהם נה"י למעלה. אך היוצא חוץ לתחום, הוא גורם ליכנס החיצונים למקום הקדש. ועיין בס' הכונות, בתחילת דרוש של שבת.