תוכן

פירוש האדם מרוחק מהשי"ת מטעם הקבלה שמוטבעת בו.זהו סתם אדם זאת אומרת מטרם שמקבל עליו ללכת בעבדות השם. משא"כ במי שמתחיל לעבוד אזי הוא הולך יום, היינו יום שהוא מרוחק הוא הלך, היינו שביטל את הקבלה דעולם הזה, ובזמן שהוא נכשל בקבלה דעולם הבא, ממילא שהוא נעזב מהשי"ת ז"א שהוא נתרחק אבל עכשיו הוא נתרחק שני ימים: א) מקבלה דעוה"ז. ב) יום דקבלה דעוה"ב, ז"א שיום שהוא הלך בעבדות, הוא משעבד את ה' לשלם לו תמורה עבור היום.
נמצא ממש שיום אחד הוא הולך בהעבדות, ושני ימים הוא הולך בחזרה. ז"א שכל יום בא אצלו במחי' קבלה דעולם הבא ג"כ. ז"א שלולא שהוא היה הולך בדרך ה', לא היו לו אלא יום דעותרא דעלמא דין. ועכשיו ע"י יום העבודה הוא נעשה נצרך לעותרא דעלמא דאתי. לכן הוא הולך תמיד במצב הפוך.
והעצה היא שהוא מוכרח ללכת תמיד בדרך התורה, שהוא סוד רק להשפיע. והסדר הוא, שמקודם הוא צריך להזהר בב' היסודות: א) שיש מצוה. ב) שיש תענוג. והמצוה, בזמן שעושין רצונו שתהיה עשיה הכי קטנה יש לו תענוג. (שז"ס הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה). והג' הוא יוצא פועל, שצריך ליראות שיהיה לו תענוג במה שיש תענוג להמצוה.
וזה סוד: "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה וגו' הוא יַלְוְךְ ואתה לא תַלְוֶנוּ" (דברים כח, מג). הגר, היינו הרצון לקבל (בזמן שעושה תשובה נקרא הרצון לקבל בשם גר, ומקודם התשובה הוא גוי גמור). הוא ילוך, בזמן שהוא נותן כח לעבודה, הוא נותן זאת רק בדרך הלוואה, ז"א כשעובד יום תיכף הוא בא לקבל החוב. היינו מה שהבטיח לו הוא הבטיח עלמא דאתי אזי תיכף הוא הולך לבקש, ואח"כ כשהוא רואה שאינו נותן לו, הוא לא רוצה לתת לו כח לעבודה.
ואתה לא תלונו,פירוש שאם אתה נותן לו אזי מזונות, ואתה בא לבקש ממנו שיתן לך כח לעבודה, הוא אומר מה שנתת לי שזה הוא חוב שאין הוא צריך לתת לו שום דבר בחזרה, משום שאני נתתי לך מרץ לעבודה, היה התנאי ביננו שאתה תקנה קניינים בשבילי, אם כן מה שאתה נותן לי עכשיו הכל הוא לפי תנאי הקודם, א"כ אתה רוצה עכשיו ממני עוד כח לעבודה בכדי להביא לי עוד קניינים, אזי לפעמים הוא אומר לו שהוא מסתפק במועט, שמספיק לו הקניינים מה שיש לו, ולפעמים הוא אומר שהדרך בסכנה, ויכול להיות שהכח מה שאתה רוצה ליקח ממני יהיה לבטלה.
ולפעמים הוא אומר לו, שאיני רוצה ליתן לך כח לעבודה. מפני שאני רואה שהעבודה יותר מרובה על ההשתדלות. לפעמים אומר לו שאני רואה שלא יהיה לי מזה שום שכר (כי עבודתך על דרך) הקדושה וכל העבודה תהיה רק להשפיע שמה (שאתה רוצה) הכל יהי בשביל כבוד שמים ומה יהיה לי מזה. ז"א מה אני ארויח אם יהיה לאחר כל טוב בזמן שלא יהיה לי שום דבר. א"כ, הוא לא רוצה לתת לו כח לעבודה וצעק מה העבודה וכו', ו"מי ה' אשר אשמע בקולו", והכל הוא מפני שיש לו טענה צודקת, שתחילת העבודה היתה על אלו התנאים התנו ביניהם. וזה נקרא אם לא תשמע בקול ה' וכו'.
משא"כ כשתשמע בקול ה' וכו', ז"א שתיכף בתחילת הכניסה (והכניסה צ"ל שהוא תמיד שמתחיל לעבוד, ז"א מתי שנפסק מדביקות ומתחיל שוב להתגשם, צריך לזכור תמיד התנאי שנקרא תנאי קודם למעשה) שכל עבודתו היא רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, ואין לו לקוות ולצפות על איזה תמורה בעד עבודתו.
וכשהוא שואל, איזו תועלת תהיה מעבודתי, זאת אומרת מי הוא המקבל את העבדות. או באופן יותר בהיר לטובת מי. אזי הוא צריך להשיב לו, אמונת חכמים, שהם אמרו שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת שהשי"ת צוה כך לעשות התורה ומצוות. ואני מאמין שיש להקב"ה נחת רוח מזה, שיש תענוג לה' מה שהוא רואה שעושין רצונו.
ואיזה כוחות שהוא מקבל מהגוף הוא לא בהלוואה, ז"א שלא יתן לו שום תמורה, ומה שהוא מוכרח לתת לו כח, הוא מטעם שאומר לו לכך נוצרת ומאי אני יכול לעשות שהקב"ה שונא אותך, כמו שכתוב בזוהר הק' שהקב"ה שונא את הגופים.
והענין ועוד יותר שעיקר השנאה קאי דוקא על הגופות דעובדי ה', מטעם שהם רוצים להיות מקבלים נצחיים, ז"א שהוא רוצה עותרא דעלמא דאתי גם כן. וזה נקרא "ואתה לא תִלְוֶה", ז"א בעד המרץ והעבודה שאתה מקבל ממנו אין אתה צריך לתת לו שום תמורה.
אבל אתה תלונו, ואם אתה נותן לו איזה תענוג - הוא רק בהלואה, ז"א שאם נתת לו תענוג הוא בכדי שהוא יתן לך איזה תמורה. היינו יותר כח לעבודה, אבל לא לחינם, והוא תמיד חייב לך לתת מרץ והתמסרות ודייקנות לעבודה. ז"א בחינם אתה לא נותן לו שום תענוג, ואתה תגיד לו בכל פעם, כי "עבד לוה לאיש מלוה", א"כ הוא יהיה תמיד העבד ואתה האדון.