תוכן

אל יתרצה לחבירו בשעת כעסו, מטעם כיון שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות, ואינו יכול להבין שום דבר בלי טעות.
ישא ה' פניו אליך. מדרש רבה נשא דף מ"ד (י"א, ז). וכתוב א' אומר, אשר לא ישא פנים, כאן כשעושין רצונו של מקום, וכאן כשאין עושין רצונו. וקשה: כשעושין רצונו למה נצרך נשיאת פנים?
ויש לפרש, מהו עושין רצונו. ידוע שרצון ה' הוא להשפיע וכשהתחתונים עושים מעשים להשפיע, זה נקרא עושין רצונו. ואז יש ענין השתוות הצורה. אז ה' יכול לתת להם בחינת נשיאת פנים, הנקרא בחינת גילוי פניו ית', היינו שנעבר מהם את הצמצום וההסתר, שהיה שורה עליהם.
מה שאין כן כשאינם עושים רצונו, היינו כשאינם משתדלים בענין רצון להשפיע, שזהו רצונו של מקום, אם כן אין כאן ענין של השתוות הצורה, אז מוכרח להיות בחינת העלם והסתר זה נקרא "אשר לא ישא פנים, אלא אחוריים שאינו מאיר להם.
וכמו כן יש לפרש על עזרה מעם ה', למי נותן עזרה, למי שעושה רצונו של מקום, שיש לפרש, שענין "עושה" פירושו כמו עשיה, היינו עבודתו היא, שהוא משתדל, שיהיה לו רצונו של מקום, היינו שהוא משתדל להשיג את הרצון להשפיע. אז ה' ישא פניו אליו, לעזור לו להגיע ולהשיג את הרצון להשפיע, שזה נקרא הבא לטהר מסייעין אותו.
מה שאין כן בזמן שאין עבודתם לעשות רצונו של מקום, שכל עבודתם הוא רק ברצון לקבל, אז נאמר אשר לא ישא פנים, היינו שלא מקבל עזרה מלמעלה, שהרצון לקבל ישלוט עליהם. אלא כמו שכתוב, הבא לטמא פותחים לו, ולא מסייעין אותו. וזה נקרא "אשר לא ישא פנים", היינו שאינו עוזר להם.