אלם
אלם, חרש, פקח, עור. הם נמשכים מסוד ה' ימי בראשית הפה נפתח במקוה"נ, וז"ס שאמרו על משה שאין כחו אלא בפה כי משם גבורתו ביד חזקה ובמורא גדול.
אלם: באומ"צ ביום רביעי שלא הי' להם שום פתחון פה רק בסוד מם סתומא כמו בתבה, (שה"ס תיבת גומא שנצפן משה בתוכה) דהיינו סיתומין דאמא.