תוכן

ב) והענין שמלבוש אדה"ר היה אותו האור שהוא בחינת נפש, והוא כמו קליפה הרביעית הדבוקה עם הקדושה הנק' נוגה. שהיא חציה מהקדושה וחציה מהקליפה, וכשגוברת הקליפה נעשית כולה חצונים. ובקדושה להיפך. ואונקלוס הגר היתה נשמתו מן הקליפה הזאת. וז"ס שנים מקרא ואחד תרגום. ואחר חצות, שאז ממשלת נוגה סותם האור דקדושה, וזה חטא אדה"ר גרם שנתפתח מסך זה, ונהנו משם החיצונים מאור הקדושה. וז"ש ז"ל, חנוך תופר מנעלים היה, שסתם מה שפתח אדה"ר וכיסה האור של הבריאה, אמנם ביצירה נאמר בו (שם כ"ז ח') וישקף אבימלך בעד החלון, והוא עשה זווג בעשיה, ושם אין זיווג שהם נשים מסוללות ולפיכך קנאת הנחש היתה שהוא בעשיה. ואדה"ר חטא בג' דברים ע"ז ג"ע ש"ד. ש"ד, אותם הנשמות שיצאו דרך קרי, ע"ז, גרם ניצוצי הקדושה נתדבקו בחיצונים, ואותם הנשמות שיצאו בקרי באו בדור המבול וקלקלו יותר, עד שהוצרך למי המבול שיאבדו כל אותם הגופים, והארץ נימוחה ג' טפחים של מחרישה, ר"ל למעלה במלכות הנקרא ארץ, נמוחו אותם ג' טפחים של מחרישה שהיה מחריש שם, ולא היה מקום זיווג. ונח הוא היסוד, ושם וחם ויפת נגד חב"ד, והם יצאו דרך היסוד ונתקנו, לפי שהיו ממקום גבוה, והוצרך האור להתעלם. ונח כשלא היה לו מוחין להזדווג היה כמו מת, ונגנז תוך המלכות שהיא התיבה, כדי שלא יהנו החיצונים ממנו, אמנם נאסר בזווג, לפי שלא היה זווג למעלה, שנימוחו ג' טפחים, ושם וחם ויפת היו בחינת המוחין, ויצאו דרך היסוד כדי לתקן.