תוכן

פקודי תשי"ז אלה פקודי המשכן משכן העדת. במדרש (שמו"ר נא, ג-ד): מהו משכן שני פעמים. אמר רב שמואל בר מרתא, שנתמשכן שני פעמים על ידיהם. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים, חבול חבלנו לך וכו'. ואין חבול אלא משכון, שנאמר "לא יחבול" וכו'. מהו "העדות", א"ר שמעון ב"ר ישמעאל, עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל.
צ"ל ענין משכן מהו. דרך העולם הוא מי שנותן לחבירו כסף והוא רוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו לכן הוא מקבל ממנו משכן. א"כ מהו כאן פי' משכן, שהקב"ה לקח חזרה את ביהמ"ק, מה צריכים ישראל לשלם ולא שלמו, שבשבילו לקח את המשכן, שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד מהו העדות. ועוד מדוע יש תיכף רמז למשכן שנתמשכן ב' פעמים.
בזהר אלה פקודי המשכן ר"ש פתח בראשית ברא אלקים וכו', מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול ​בראשית ברא וכו' ברא מאין, וצ"ל מהו היש מאין.
ומקודם צ"ל מהו אנחנו, שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן?
תכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו. והבריאה נקראת רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין. ועל בחינה זו נעשה ענין של הסתרה. והצורך להסתרה, משום נהמא דכסופא.
ברכות ו':ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרו תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום, שנ' כרום זלות לבני אדם, מאי כרום, עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים (ברכות ו:).
ענין השמש כוונתו להשפע. כרכי הים, היינו אלה שעומדים בשפת הים. ים נק' חכמה, עוף נק' בזמן שהאדם מרים את עצמו מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח שמצניע את רגליו ופושט את כנפיו. שענין רגלים היינו מרגלים, וענין כנפים היינו כיסוי, כמ"ש ובשתים יכסה פניו, וענין כיסוי היינו אמונה. ובזמן שהשפע מופיע עליו, הוא מתבייש, היינו נהמא דכסופא.
ענין בית המקדש - היינו גילוי התענוגים, המכונה השראת השכינה. וענין התשלומים - היינו שיהיה קבלה עמ"נ להשפיע. וקבלת המשכון שיש רמז על זה תיכף בהתחלה - שזה עדות שיש סליחה, מטעם שלא לקח את בית המקדש בחזרה אלא הוא רק בתורת משכון ועתיד להחזיר לנו בבי"א, אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו, שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם את החוב, היינו כשיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז יהיה בחינת הדביקות.