תוכן

שמעתי מאאמו"ר זצ"ל
"אך טוב לישראל, אלקים לברי לבב" [תהלים ע"ג א']. הנה ידוע שאכין ורקין, מיעוטין [סנהדרין מ"ט ע"א], היינו כל מקום שכתוב "אך" ו"רק" בהתורה זה בא למעט. אי לזאת בעניני עבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם ממעט עצמו, ומשפיל עצמו. וענין השפלה שייך לומר בזמן שהאדם משתוקק להיות בגאוה, היינו שהוא רוצה להיות בגדלות, זאת אומרת שהוא רוצה להבין כל דבר ודבר, ונפשו חשקה להיות בבחינת ראיה ושמיעה בכל דבר. ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים ללכת בעיניים עצומות, ולקיים תורה ומצוות בתכלית הפשטות, זהו "טוב לישראל", שמילת ישר-אל, הוא אותיות לי-ראש.
היינו שמאמין שיש לו ראש דקדושה, אף על פי שהוא בחינת אך, היינו שהוא בבחינת מיעוט ושפל, ואומר על האך הזה, שהוא טוב גמור. אז מקויים בו, "אלקים לברי לבב". שפירושו שהוא זוכה לבחינת "לברי לבב", שה"ס "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר" [יחזקאל ל"ו כ"ו]. שענין בשר הוא מוחין דו"ק, הנקראים מוחין דלבוש, שהם באים מצד העליון. מה שאין כן מוחין דג"ר, זה צריך לבא מצד התחתון, היינו על ידי בירורים של התחתון.
וענין ו"ק דמוחין וג"ר דמוחין צריך ביאור, כי הרבה בחינות ו"ק וג"ר ישנן בכל מדרגה. ואולי כוונתו למ"ש בכ"מ, כי הקטנות הנקראת גו"ע דתחתון, עולים למ"ן על ידי הכלי המעלה מ"ן הנקרא אח"פ דעליון. נמצא לפי"ז שהעליון מעלה את התחתון, ואחר כך כדי לקבל ג"ר דאורות ואח"פ דכלים, התחתון צריך לעלות מעצמו.