תוכן

נשא תשל"ט
איש או אשה כי יַפְלִא לנדר נדר נזיר להזיר לה' (ו,ב) ופירש"י: להזיר לה' - להבדיל עצמו מן היין לשם שמים. ופירשו המפרשים, שאינו מזיר את עצמו מן היין מטעם שמזיק לו היין לבריאותו או שמביאו לידי שכרות וסובל מזה בזיונות, אלא שמבין שעי"ז יקרב את עצמו לה'.
ושם שייך דין של טומאה, שאז - "והימים הראשונים יפלו", היינו, שחוזר לראש, דהיינו שצריך להתחיל עבודתו מחדש. פירוש, כי יין מראה על מותרות, שהרמז לזה לאו דוקא יין, אלא שבבחינת המוסר, יין מרמז על מה שהאדם נהנה יותר מהכרחיות. והוא מזיר את עצמו מזה. ואז שייך לומר - משום איזו סיבה הוא רוצה לוותר על מותרות ומסתפק במועט? - או משום שמקוה לתמורה יותר גדולה כגון כבוד וכדומה, או אפילו שמקוה שעי"ז יהיה לו שכר בעולם הבא, בכל אלו הסיבות, הגם שאפילו מסיבות אלו קשה שאדם יוותר על מותרות, מכל מקום הטומאה - היינו הירידה ממדרגתו - אינו כל כך שכיח, מטעם שהוא נבנה על שכר.
מה שאין כן לשם שמים, אז יותר שכיח הטומאה, היינו הירידה ממדרגתו. וכשנופל, היינו שנטמא, והטומאה באה לפעמים פתאום, כמ"ש "וכי ימות מת עליו בפתע פתאם, וטמא ראש נזרו וכו'". וזה דבר שכיח, מטעם שעל האמת הגוף מתנגד, כי אין הגוף יכול להבין לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס. אז בא הצווי - שהוא צריך להתחיל עבודתו מחדש. היינו, לא להמשיך ממקום שפסק, אלא שזה מראה שקבלת עול מלכות שמים שלו עדיין לא בסדר, לכן הוא מוכרח להתחיל מחדש, היינו - קבלת עול מלכות שמים מחדש. וזה שכתוב: "והימים הראשונים יפלו".